בנסיבות אלה אני סבור כי אכן קיימת סתירה פנימית בעמדת המשיב, וכי נכון להימנע מכך. יש מקום להטיל על המערערים את הנטל הכבד יותר הנובע מדרך התנהלותם, אולם אין להשית עליהם בו זמנית שומות – המבוססות על טענות סותרות.
158. חיזוק לקשר בין שתי הפרשיות (אי ההכרה בהפסדים ממכירת מניות דיברסינט, ושומת 2006), אני מוצא בטענות המשיב לגבי ההפסדים המועברים שמבקשת המערערת לקזז משומת 2006, בשל פקיעת האופציות. המשיב, לטעמי במידה רבה של צדק, טוען כי מדובר באופציות שהתקבלו בהסכם פשרה מול דיברסינט, לגביו סירבה המערערת להמציא למשיב את המסמכים שנדרשו. צודק המשיב כי במצב דברים זה, יש קושי של ממש להכיר בהפסד, אשר חלק מפרטי התהוותו – מוסתרים על-ידי הנישום.
--- סוף עמוד 65 ---
אלא שלאמיתו של דבר זה היה גם חלק מרכזי מהנימוקים בגינם לא הסכמתי להתיר למערערת את קיזוז ההפסדים ממכירת מניות דיברסינט. אלה הם למעשה אותם מסמכים עצמם, החוזרים שוב ושוב בפרשיות השונות. קשר זה בין הפרשיות, ובראש ובראשונה – שיטת ההסתרה בה נוהגים המערערים לאורך כל השנים (ולמעשה גם כעת), מצדיקים את אימוץ השומה המחמירה יותר שיש מקום להשית עליהם – זו הקובעת כי לא הוכחו זכויותיה שביושר של המערערת במניות דיברסינט, ולפיכך אינה מאפשרת את קיזוז ההפסדים הנובעים ממכירתן. אולם אין זה סביר בעיני (אף אם ניתן למצוא לכך הנמקות משפטיות מסוימות), בד בבד עם אימוץ שומה זו, לאמץ גם את השומה הרואה במערערת כבעלת מניות דיברסינט, ולפיכך מטילה על המערערת חבות במס בגין ההכנסות הנובעות ממניות אלה.
159. לסיום פרק זה אציין כי ער אני לכך כי שיטת ההסתרה החמורה בה נקטה המערערת, עשויה להצדיק גישה מחמירה יותר מזו שנקטתי. אלא שעל אף האמור ולמרות שאודה כי התלבטתי בדבר, הרי שמכל הטעמים שפורטו לעיל, בשים לב לטעמים שבחר המשיב להדגיש בנימוקיו, ולמכלול הסוגיות בערעור ולאיזון ביניהן, אני סבור כי נכון בעניין זה להציב רף גבוה בפני המשיב, ולא לקבל את הסתירה הקיימת בין השומות.
160. לאור האמור, אני מקבל את ערעור המערערת לשנת 2006 וקובע כי אין למסותה בגין ההכנסה שהתקבלה מתביעת ליהמן.
161. כדי למנוע כל אי הבנה עתידית בנושא, אבקש לשוב ולהבהיר כי אין בקביעתי כאן או בכל מקום אחר בפסק הדין, משום קביעה פוזיטיבית כי מניות דיברסינט היו שייכות למרדכי. בהינתן ההסתרה בה נקטו המערערים, לא ניתן (ואף לא נדרש) לקבוע קביעה פוזיטיבית כאמור. כל שנקבע בחלק א' של פסק הדין הוא כי המערערת לא הוכיחה כי היא הייתה הבעלים שביושר של מניות דיברסינט, וכל שנקבע בחלק זה של פסק הדין הוא כי בהינתן טענה זו בפי המשיב, לא היה מקום להשית על המערערת מס בגין מכירת מניות אלה (שעה שהמשיב אינו מכיר לה בכל הפסד, בעיקר מכוח הטענה כי לא הוכיחה את בעלותה שביושר במניות).