בהמשך חקירתו חזר ואישר הנתבע, כי היה מודע שהוא בבעיה כבר באמצע שנת 2016:
"ת: הרבה סחורה והרבה צ'קים שולמו גם ב- 2016. וגם ב- 2017, עדין אחרי שהבנתי שאני בבעיה.
ש: אז רגע, מתי הבנת שאתה בבעיה, שהתחלת למכור סחורה,
ת: אני הבנתי כבר שאני בבעיה לקראת אמצע 2016, וניסיתי לשקם את העסק בכל מיני דרכים."
(עמ' 36, שורות 26 - 31 לפרוטוקול).
ובהמשך :
"כב' הש' רובס: יש איזה תחושה פה שבינואר 2016, נפלה,
עו"ד ידיד: 17.
כב' הש' רובס : ירדה שכינה. אנחנו, נפתחו עיננו ואנחנו רואים מה קורה.
העד, מר שלום: אני עוד הרבה לפני זה באתי לספק שהוא ציין מקודם לטוביאס,
כב' הש' רובס : מה זה הרבה לפני זה, תגדיר. מה זה,
העד, מר שלום: 3 חודשים בערך.
כב' הש' רובס: תגדיר. חודש, מה הוא ?
העד, מר שלום: ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, קשה לזכור".
(עמ' 45, שורות 25 - 32 לפרוטוקול).
נוכח העדויות שהובאו בפני, אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה, רק בחודש דצמבר 2016 "התברר" לו, לאור דבריו של רו"ח באטאס, כי מצב החברה בעייתי ועליו לבקש פריסת חוב מהתובעת. דבר לא "התברר" לנתבע במועד זה, אלא תקופה ארוכה קודם לכן. כבר במהלך אמצע שנת 2016, היה ברור לנתבע כי מצבה של החברה בעייתי. למרות זאת, הגבירה החברה את רכישותיה מהתובעת. התנהלות מעין זו בוודאי שאינה מעידה על תום לב מצד הנתבע - בעל המניות היחיד, מנהל והרוח החיה מאחורי החברה.
22. טענת הנתבע, לפיה התובעת בחרה לפרוס את החוב מחדש, כבקשתו והמשיכה להתנהל מול החברה בלבד, מבלי לדרוש בטוחות או ערבות אישית שלו, אין בה כדי להועיל לו. במצב הדברים הנתון, בסוף חודש דצמבר 2016 או תחילת חודש ינואר 2017, התגבש זה מכבר חוב גבוה בן מאות אלפי שקלים של החברה כלפי התובעת, מבלי שיש בידיה בטוחות אפקטיביות. כפי שטען מר קאשי, באותה עת לא נותר לו אלא להסכים, בלית ברירה, לפריסה מחדש של החוב, מאחר והבין שהחברה לא תוכל לשלם את חובה במועדים המקוריים (עמ' 11, שורות 1 - 4 לפרוטוקול). מנגד, מאותה עת לא ספקה התובעת סחורה נוספת לחברה ולא חשפה עצמה לחוב גבוה יותר (טענת הנתבע לפיה, החל מחודש ינואר 2017 שינתה התובעת התנהלותה וספקה לחברה סחורה רק כנגד תשלום מזומן לא הוכחה בראיה כלשהי).
אמנם, התובעת לא פעלה במועד זה כדי לצמצם את חשיפתה, בדרך של החזרת סחורה, כפי שעשו ספקים אחרים. עם זאת, אין בכך כדי לפעול לרעתה והנתבעים לא יכולים להיבנות מכך. התובעת הסכימה לפרוס מחדש את החוב, בתקווה שהחוב ייפרע ואולי גם מתוך הנחה, שהתבררה כשגויה, שיש לנתבע גב כלכלי אצל משפחתו והיא תכסה את החוב במידת הצורך.