שקלול נתונים אלה עם נתון מלאי הפתיחה בשנת 2017 (מלאי שווה ערך ל - 30.3 קילו זהב) מוביל למסקנה, כי אמור היה להישאר בידי החברה בעת סגירת החנות, בחודש אפריל 2017, מלאי שווה ערך ל - 19.6 ק"ג זהב (כ - 2.45 מיליון ₪, לפי ערך ממוצע של 125 ₪ לגרם בקניה או סך של 3.92 מיליון ₪, לפי ערך ממוצע של 200 ₪ לגרם במכירה).
19.6 ק"ג זהב = 7.2 ק"ג החזרות - 4.41 ק"ג מכירות - 0.94 ק"ג זהב מ. נוסף 2017 + 30.3 ק"ג זהב י.פ. 2017
חרף נתונים אלו, העולים ממסמכים שהעביר הנתבע בעצמו לידי התובעת, בעת סגירת החנות בחודש אפריל 2017 לא נותר מהמלאי דבר. החנות עמדה ריקה והכספת נעלמה.
28. במסגרת חקירתו הנגדית עומת הנתבע עם העובדה שבמהלך שנת 2016 רכש באמצעות החברה כ - 42 קילו זהב, שהם כמעט פי ארבע מהיקף המלאי שנרכש בשנת 2015. מהלך חקירתו בעניין זה היה כדלקמן:
"ש: ... למה קנית סחורה ב - 5 מיליון שקל. למה ?
ת: פתטי.
ש: פתטי? זה תשובה? לא. זה כי תיכננתם לקחת את הסחורה, להעלים אותה, לפזר אותה, ולא לשלם עליה. זו התשובה.
ת: (לא ברור), היא לא פוזרה בשום מקום, זה ב - 100 אחוז בטוח".
(עמ' 35, שורות 19 - 23 לפרוטוקול).
ובהמשך, משנתבקש להסביר לאן נעלם מלאי הסחורה בחנות השיב כדלקמן:
"ש: כן. אוקיי, אז בוא תסביר לי עכשיו, עכשיו כשאנחנו יודעים שמכרת בשתיים שמונה מאות ועוד חמש מאות חמישים. קנית סחורה ב - 5 וחצי או 5 לא משנה. והיה לך מלאי של מיליון שלוש מאות חמישים. איפה הלך ה איזה 3, 4 מיליון שקל בערכי ערך או בערכי מכירה 6 מיליון שקל. לאן הם הלכו?
ת: אני אסביר. אני אסביר.
ש: כן, בוא תסביר.
ת: זה משהו שאני הבנתי אותו בשלב מאוד מאוחר, ברגע שאני הבנתי ה - 3 מיליון שקל האלה כבר לא היו כנראה, ופה, אני באתי להסדר עם כל הספקים.
כב' הש' רובס: לא הסברת אבל את מה שהוא ביקש ממך. הוא שואל אותך לאן זה נעלם.
עו"ד זלצר: לאיפה זה נעלם?
כב' השו' רובס: לאיפה הוא הלך?
העד, מר שלום: כנראה שההתנהלות לא הייתה נכונה, המחירים לא היו נכונים, אני, באמת שאין לי מושג.
עו"ד זלצר: תראה, בוא אני אתן לך אפשרות. אפשרות לקחת את הסחורה, חילקת אותה בחנויות של אבא, של 2 האחים, פיזרת אותה וזה מה שעשית. נכון?
העד, מר שלום: לא.
ש: אוקיי, אז בוא תגיד לי מה עשית עם הסחורה.
ת: אז אני מסביר.
כב' הש' רובס: איפה כל הסחורה? איפה כל הסחורה? איפה היא הלכה?
עו"ד זלצר: הרי אמרת הרגע שהכל דווח, כל מכירה דווחה, הכל כדין מסודר.
העד, מר שלום: נכון. אבל אני עדיין,
כב' הש' רובס: אז מה שלא מכרת צריך להישאר, איפה זה?
העד מר שלום: המכירות, ההתנהלות של העסק הזה בדיעבד שאני הבנתי, מהיום הראשון שנפתח הוא התנהל לא נכון. לא מבחינת מכירות, לא מבחינת ניהול, לא מבחינת שום דבר. בגלל זה גם הוא נסגר כזה מהר. אני הבנתי את עצמי אחרי שנתיים בערך שהעסק עבד, שנה ו - 8 חודשים. ניסיתי לשקם את זה, אבא שלי הזרים לי גם כספים לעסק, ניסה לעזור לי."
(עמ' 38 משורה 20 עד עמ' 39 שורה 7 לפרוטוקול. הדגשות שלי – א.ר.).