גם במקרה זה, אין התאמה בין חשבוניות המס שהציג הנתבע לבין הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, אך הפעם דווקא בכיוון ההפוך - סכום חשבוניות המס נמוך מהרישום בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. אלא, שהנתבעים לא חלקו על הנתונים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת ולא טענו דבר בעניין חיובי החברה. לכן, אני מקבל את הנתונים בכרטסת הנהלת החשבונות שהציגה התובעת. נתונים אלו מעידים על גידול של למעלה מ - 50% בסכומי הרכישות בין השנים 2015 ל - 2016. הרכישות נראות, ברובן, דומות לרכישות שבוצעו מאמצע שנת 2015, לאחר העלייה בהיקפן, למעט הרכישה בחודש נובמבר 2016 שחריגה בהיקפה באופן ניכר ומהווה קרוב למחצית מעלות כלל הרכישות בשנה זו.
עיון בחשבונית המס מחודש נובמבר 2016 מעלה, כי היא הוצאה בגין 6 תעודות משלוח. עם זאת, לא ניתן ללמוד מהרישום בחשבונית מהם המועדים בהם המדויקים בהם סופקה הסחורה ומתי הוצאה כל תעודת משלוח. הנתבע לא הציג את תעודות המשלוח או העתקים מהן ולא הראה כי החשבוניות כוללות רכישות שהתפרסו על פני מספר חודשים. אי הצגת המסמכים פועלת לרעת הנתבע, בשני מישורים. האחד - כמי שנושא בנטל להוכיח את טענות ההגנה המקדמות את עניינו. השני - כמי שלא הציג ראיה שבשליטתו. הלכה היא, כי הימנעות מלהביא ראיה שיכולה היתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה הראיה לפעול לחובת אותו בעל דין (ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג, פ"ד מז(2) ,606 ע"א 641/87 קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים ואח', פ"ד מד(1) 239, ע"א 565/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד מתתיהו, פ"ד מה(4) 658 וע"א 373/54 אהרונסט וגורדון המוציאים לפועל של צוות המנוח הרב פישל נוימן נגד חוה נוימן, פ"ד י' 1121, 1142).
גם אם נלך לשיטת התובע, לפיה מדובר בריכוז של רכישות שבועיות או דו שבועיות, הרי שחישוב פשוט יעלה, כי שש תעודות משלוח מייצגות רכישות בתקופה של כחודש וחצי עד שלושה חודשים שקדמו למועד הוצאת חשבונית המס. בהנחה המיטיבה עם התובע, מדובר ברכישות שבוצעו החל מתחילת חודש אוגוסט 2016 ועד תחילת חודש נובמבר 2016, לכל היותר. עם זאת, מאחר והוצאה לחברה חשבונית מס קודמת, על סך 47,812 ₪, ביום 6.10.2016, המכסה את כל הרכישות שבוצעו עד לאותו מועד, סביר יותר להניח, וכך אני קובע, כי הרכישות בחשבונית מחודש נובמבר 2016 מתייחסות לתקופה מצומצמת אף יותר של כחודש בלבד, החל מיום 7.10.2016 ועד ליום 7.11.2016.