אציין, כי להוציא חזרה על הטענה כי החשבונית מייצגת מספר רכישות וכי לא הוזמנה במתכוון כמות גדולה של סחורה לקראת סוף שנת 2016, לא עלה בידי הנתבע ליתן הסבר כלשהו, שלא לומר הסבר מניח את הדעת בעניין זה (עמ' 36, שורה 32 עד עמ' 37, שורה 8 לפרוטוקול).
אני קובע, אפוא, כי לכל המאוחר, כבר מחודש אוגוסט 2016, הגבירה החברה את היקף רכישותיה מהתובעת באופן מהותי.
18. מר קאשי טען בתצהירו, כי בתחילת חודש ינואר 2017 הוא ביקר יחד עם סוכן המכירות של התובעת בחנות החברה בקניון עזריאלי בקריית אתא והם מצאו שהיא גדושה בסחורה. הנתבע לא כפר בטענה זו והיא לא נסתרה.
נטען, כי באמצע חודש ינואר 2017 ביקש הנתבע להיפגש עם מנהל התובעת, יחד עם רואה חשבון באטאס מטעמו. במהלך הפגישה, שנערכה בתל אביב, טענו הנתבע ורואה החשבון כי החברה נקלעה לקשיים ולא תוכל לפרוע את חובה ולפיכך, ביקשו לדחות את קיום ההתחייבויותיה לחודש אפריל 2017. הנתבעים הציעו להחליף את השיקים שהיו בידי התובעת באותה עת, לבצע פריסה מחדש של החוב, ולתת לתובעת שיקים חדשים עם מועדי פירעון מעותדים, החל מחודש אפריל 2017 ואילך.
הנתבע לא כפר בעצם קיום הפגישה, אולם מסר שתי גרסאות בנוגע למועד הפגישה. בסעיף 19 לתצהירו טען, כי הפגישה התקיימה בתחילת חודש ינואר 2017. בהמשך, בסעיף 20 לתצהירו טען, כי כבר בסוף 2016, בסמוך לפגישה עם נציגי התובעת, העביר אביו כספים לחברה, כדי להצילה. עיון בדף החשבון שצירף הנתבע כנספח ו(1) לתצהירו מעלה, כי העברת הכספים מאביו לחשבון החברה נעשתה ביום 30.12.2016. מכאן מתבקש, כי לשיטתו, הפגישה התקיימה אף היא במהלך חודש דצמבר 2016.
במהלך החקירה הנגדית לובנה הסתירה בטענות הנתבע והצדדים הסכימו כי קו הזמנים שונה. הפגישה נערכה במהלך חודש דצמבר 2016 ולא בחודש ינואר 2017 (ראה עדות קאשי בעמ' 9 שורה 6, ובעמ' 10 שורות 6 – 19 לפרוטוקול), ובמועד זה נמסרו למנהל התובעת השיקים החלופיים של החברה.
אבהיר, כי לשינוי בקו הזמנים רלוונטיות בשתי נקודות עיקריות. הראשונה - ביקור התובעת בחנות החברה בתחילת חודש ינואר 2017 נערך לאחר הפגישה בין הצדדים ולאחר שנמסרו לתובעת השיקים החילופיים. השנייה - יש בכך כדי להעיד כי מצבה הכלכלי של החברה היה ברור לנתבע כבר בסוף שנת 2016 ולכל המאוחר בחודש דצמבר אותה שנה.
19. הצדדים לא הבהירו מה סוכם במהלך הפגישה, למעט העובדה שהתובעת הסכימה לקבל שיקים חילופיים מעותדים של החברה, לטענת מר קאשי - בלית ברירה (סעיף 31 לתצהירו).