אני סבור כי פרשנות זו תואמת את כוונת הצדדים אשר בקשו לקבוע מהו שיעור ההשקעה הכספית של כל אחד מהצדדים בפרויקטים, להבדיל משעבודים או ערבויות בנקאיות, ועל פי ההשקעה הכספית של כל צד בפרויקטים תעשה חלוקת הרווחים בניהם, ברי כי כהשקעה כספית יש לראות גם הוצאות שהוציא צד לצורך תשלומי האגרות הנוגעות לפרויקט, וכן הוצאות כספיות אחרות הנוגעות לפרויקט עצמו, כל הסבר אחר נטול כל הגיון עסקי. לעניין זה אני תמים דעים עם טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו (ראו סע' 60 לכתב הסיכומים) לפיה –
"וכי מה זה משנה אם ההון העצמי של הנתבעת היה אמצעות העברה בנקאית לחשבון הפרויקט או בכך שהיא שילמה כספים עבור הפרויקטים מחשבונה הפרטי? איך אפשר שלא להתייחס לזה כהשקעת הון עצמי? "
35. אני סבור כי לעניין זה יש להחיל את ההלכה הנוהגת לעניין פרשנות חוזיים המבקשת לפרש את ההסכם, כאשר הדבר נדרש, בחדא מחטא מתוך הכתוב בהסכם ובהתייחס לנסיבות כתיבתו. כיוון שעניין זה של פרשנות חוזה נִדָרֵש לו בהמשך הדברים, אבקש להקדים ולפרוש לפני הקורא את קיצורה של ההלכה באשר לדרך בה ילך בית המשפט בעת שנדרש הוא לפרשנותו של הסכם, ובכלל זה הסכם עסקי כדוגמת זה המצוי לפנינו, הכתוב בתמצות רב ובלשון חסכנית שלא לומר – לשון חסרה.
פרשנות הסכם – עמדת הדין הישראלי
36. ע"פ הוראת סע' 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן – חוק החוזים)-
"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו"
נוסחו של סע' זה נקבע בתיקון מספר 2 לחוק החוזים (ראו - חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011), והורתו באה על רקע פסיקה ענפה שעסקה בפרשנותו הראויה של חוזה.
כידוע, בהלכת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, (1995), סייג בית המשפט את "תורת שני השלבים" לזיהוי אומד דעתם של הצדדים, שמקורה בהוראת סעיף 25 לחוק החוזים טרם תיקונו, והגדיר תחתיה שיטה פרשנית חד-שלבית. לפי שיטת פרשנות זו, יש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה – בו זמנית של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. בית המשפט הדגיש כי רק באופן זה ניתן יהא לעמוד על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה - הווה אומר - הכוונה המשותפת האמתית שעמדה ביסוד החוזה. כך נקבע כי במקרים שבהם לא ניתן לאתר את הכוונה האמתית כאמור, יש לפרש את החוזה בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות, המבטאות את הכוונה ההיפותטית של הצדדים לחוזה כאנשים סבירים.
37. בפסיקה ענפה שבאה בעקבות הלכת אפרופים - ובפרט, בפסק הדין שניתן בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדיון הנוסף בעניין מגדלי הירקות (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, (2006)) הודגשה החשיבות באיתור כוונתם האמתית המשותפת של הצדדים לחוזה ככזו המלמדת על תכליתו הסובייקטיבית. הובהר כי כאשר לא ניתן לברר מהי הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה, רשאי בית המשפט לפנות, בזהירות הנדרשת, לתכלית האובייקטיבית העולה ממנו היינו "המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (תא (תל אביב) 1520/07 - אלברט קודרה נ' פנינה רובננקו, (2014)).
38. דומה כי ע"פ הגישה הרווחת בקרב שופטי בית המשפט העליון, תיקון מספר 2 לחוק החוזים מאמץ למעשה, את השיטה הפרשנית שנקבעה בעניין אפרופים ובעניין מגדלי הירקות, רוצה לומר, נוכח נוסחו המתוקן של הסעיף הרי שחוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית, לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון ופשטו של הכתוב. יחד עם זאת, במקרים בהם עולה מתוך הנסיבות כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזה להיות והיא עשויה להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו בתחילת הדרך, יעשה שימוש לצורך הפרשנות אף בנסיבות העניין ובאירועים שהביאו לכריתתו של החוזה. עוד הודגש בפסיקת בתי המשפט כי תכליתו של החוזה תִּלָמֵד על פי אומד דעתם של הצדדים ורק כאשר בלתי אפשרי לאתר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, יפורש החוזה, כמוצא אחרון, בהתאם לתכליתו האובייקטיבית (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); ע"א 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בינר (2012); ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, (2013); ע"א 453/11 מ.ש.מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, (2013); ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג' (2014)).
39. לאחרונה ניתן פסק הדין בעניין ביבי כבישים השם דגשים נוספים לעניין אופן פרשנותו הראויה של הסכם, כאשר כב' הש' א. שטיין מחלק בין חוזה יחס לחוזה סגור ואילו כב' הש' ע. גרוסקופף מוסיף ונותן דעתו אף למהותם של הצדדים להסכם, וביתר הרחבה –
כב' הש' א. שטיין הבחין בין חוזה יחס שהוא חוזה הרשום בקווים כללים וככזה יש בו מעין הסכמה והסמכה מכללא לאפשר לבימ"ש לקרוא לתוך תנאיו תנאים וחיובים חדשים, שלא הוסכמו מראש, על בסיס עקרונות משפטיים כמו תום לב, הגינות וסבירות, כשאלו מותאמים למטרות החוזה, לבין חוזה סגור המפרט את כלל ההסכמות והתניות בין הצדדים, חוזה אשר מעצם טיבו אינו נדרש לפרשנות יצירתית יתירה שכן הוא מנוהל ע"י תנאים פורמליים שעיקרם דרישת הכתב. מתוך חלוקה זו של סוגי החוזים השונים, קובע כב' הש' שטיין, כי לנוכח הכלל שקובע שלשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ובהתחשב בחזקה הפרשנית לפיה לשון ברורה משקפת את מה שהצדדים לחוזה התכוונו לקבוע בינם לבין עצמם, הרי שהשופט הבא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של תנאיו של חוזה סגור לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה, דהיינו פרשנות סובייקטיבית, ואילו במקרה של ספק עובדתי יופעלו נטלי ההוכחה שנקבעו בדיני הראיות והכלל בדבר פירושו של תנאי חוזי בלתי ברור לרעת מנסחו. מכאן שעל דרך הכלל פרשנות חוזה פורמאלי סגור תהא חסינה מפני הכנסת שיקולים ערכיים, החיצוניים לחוזה גופו. כב' הש' גרוסקופף, אשר היה שותף למסקנתו של כב' הש' שטיין, הוסיף והתמקד בפסק דינו בטיבם ומהותם של הצדדים להסכם. לגישתו כאשר עסקינן בהתקשרות שהצדדים לה אינם בעלי שליטה ברזי הניסוח המשפטי (חוזה פרטי), התועלת הצומחת מפרשנות הצמודה ללשון החוזה אינה רבה (שכן ממילא אין הם מומחים בניסוח מסמכים משפטיים), לעומת זאת העלות גבוהה (מאחר שהצדדים צפויים לשגות לעיתים קרובות בשימוש שהם עושים בלשון לצורך העברת המסר לפרשן המוסמך).
40. מכל מקום, בנדון דנן, כאשר עסקינן בהסכם המתייחס לפרויקטים במיליוני ₪ אשר נוסח באופן תמציתי וחסכני ביותר, וודאי שאין להתייחס אליו כ"הסכם סגור" הנוגע בכל פרט ופרט של ההתנהלות העסקית וקובע את דרך ההילוך בה וככזה אף אינו סובל פרשנות חיצונית מעבר להצמדות אדוקה למילה הכתובה בו, אלא יש לראות בו מעין תמצית שנכתבה בחופזה "על מפית בכסית", כמאמר השיר, וככזו היא מחייבת את פרשנותו של בית המשפט. פרשנות זו אפשר שתחרוג מהצמדות לפשטה של המילה הכתובה ותרחיב את פרושה, התפרשותה והיקפה, באופן המשקלל את כלל הנסיבות העומדות בבסיס כתיבת ההסכם, ובכלל זה כוונתם המשתמעת של הצדדים, הנוהג ביניהם, הנוהג העסקי המקובל בתחום, והגיונם של דברים. כך נעשה בנדון עת ברור כי כוונת הצדדים היא לחלק בניהם את ההשקעות הכספיות בפרויקטים ביחס שנקבע ואין הכרח כי השקעות אלו יופקדו דווקא בבנק כמתווך בין צד לספק אלא אפשר שיועברו ישירות לספק או לכלל הוצאות הפרויקטים.