כאמור, התיקון החישובי נעשה ע"י מומחה בית המשפט ונכלל בחוות דעתו הסופית, כך שבסופו שליום חלקה של התובעת ברווחים נעשה ע"פ התחשיב המתוקן של מומחה בית המשפט.
שכ"ט עו"ד צדוק
62. טעות חישובית נוספת, קטנה באופן יחסי אף היא, נוגעת לשכ"ט עו"ד צדוק שנכלל בהוצאות הפרויקטים בשנת 2012, מדובר בשכ"ט בשיעור של 40,000 ₪ כאשר הובהר ע"י רו"ח של הצדדים רו"ח דנציגר כי הכללתו בהוצאות נעשתה בטעות ואף טעות זו תוקנה ע"י מומחה הנתבעת רו"ח הייבלום ומומחה בית המשפט (וראו סע' 4 לתצהירו של רו"ח דנציגר וכן ראו עמ' 22 לחוות דעת היבלום ממאי 2018)
63. אחר שעיינתי עיין היטב בחוות דעת מומחה בבית המשפט ובחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מצאתי לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט שנומקה היטב והתבססה על הנתונים שהובאו לפניו ונבחנו על ידו באופן מדוקדק. לא מצאתי כי יש בחוות דעת מומחי הצדדים כל עילה שיש בה להצדיק סטייה ממסקנותיו אלו של מומחה בית המשפט (לעניין אימוץ חוות דעת מומחי בית המשפט בהעדר טעמים מיוחדים לסטיה ממנה ראו כדוגמה - ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (1990); ע"א 1240/96 שיכון עובדים בע"מ נ. רוזנטל (1997); ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה (2014) ועוד רבים אחרים)
אינני מקבל לעניין זה את טענות ב"כ התובעת לפיה מומחה בית המשפט התעלם מהמשמעות העולה "מצבר הטעויות " הנזכר, המלמד לטעמו כי לא עסקינן בטעויות גרידא כי אם ב"מעשי מרמה וגזל חמורים ושיטתיים", כהגדרתו. שוכנעתי כי מומחה בית המשפט בדק בחון היטב כל מסמך חשבונאי רלבנטי וכי חוות דעתו סקרה והעלתה מספר מועט, באופן יחסי, של טעויות חשבונאיות אשר השלכתן על הנדון מסתכמת בסכומים קטנים באופן יחסי, אשר, מכל מקום, תוקנו על ידו והנתבעת שילמה בסופו של יום לתובעת את הסך הנדרש ע"פ תיקונים אלו (אשר, כאמור, ברוב רובן הודתה הנתבעת והבהירה את מהות הטעות). לא מצאתי כל סיבה לייחס למומחה בית המשפט נטייה לצד זה או אחר והתרשמותי הברורה היא כי הוא עשה את מלאכתו על הצד הטוב ביותר תוך השקעה מרובה ומאומצת להגיע אל האמת ולו מן הפן החשבונאי. כך אינני מקבל את טענות התובעת כי מומחה ביהמ"ש נהג בחוסר שוויון ובחוסר שקיפות עת נפגש עם הנתבעות ומי מטעמן, במשך עשרות שעות ללא ידיעת התובעת וכי קיבל לידיו מסמכים מבלי שהעתק מהם הועבר לידי התובעת. באופן טבעי בנדון עיקר פניותיו של המומחה היו לנתבעת שכן התיעוד החשבונאי הנדרש מצוי אצלה וכי "מרכז החומר היה אצל הייבלום ולא אצל יום טוב", וכי מר עזר מטעמיו בחר שלא להצטרף לפגישות עם מומחה התובעת (עמ' 93 שו' 22 – 27; עמ' 94 שו' 6 -9; עמ' 94 שו' 23 – עמ' 95 שו' 3 לפר' מיום 28.11.16), המומחה העיד כי מעולם לא סורב ע"י הנתבעת בכל הקשור לקבלת תיעוד שהיה נחוץ לו לצורך עבודתו וכי, בניגוד לטענות התובעת, כל תיעוד שהועבר לידיו הועבר במלואו לידי התובעת (ראו עדותו עמ' 266 ש' 31 – 33, ו עמ' 261 ש' 4 – 5 לפר' מיום 30.6.19). אכן בטיוטת חוות הדעת הוסיף רו"ח אף את התרשמויותיו האישיות מהצדדים, התרשמויות אותן נדרש להשמיט מחוות דעתו ע"י בית המשפט, אך, מכל מקום, דומה כי עיקר ההתרשמות הורתו בבחינה החשבונאית המדוקדקת שביצע המומחה ולא בנטיית ליבו האישית וכך יש לפרש אמירות דוגמת "בכל הבדיקות והבחינות שערכתי לא מצאתי רצון או כוונה של הונאה מצד עמיחי קוזניץ ז"ל" (ראו חוות הדעת הראשונה סע' א'). ולבסוף, עצם העובדה שהמומחה קיבל לא אחת טענות שנטענו ע"י התובעת, דוגמת העמסת הוצאות מפרויקט הירמוך, יש בה להוכיח באופן חד משמעי כי אוזנו הייתה קרויה לטענות כל אחד מהצדדים וכי חוות הדעת שהוכנו על ידו הן מקצועיות ואובייקטיביות ואינן ערוכות ע"פ תחושה או נטיית לב גרידא.