ואף הסכם העבודה נחתם בעיר יבנה. קרי, הנתבעת 3 החלה את פעילותה ביבנה, במקום בו פעלו הנתבעות 1 –2, ורק לאחר מכן עברה לסלעית. הנתבעת 3 לא הציגה כי חוזה השכירות ביבנה לא היה עמה ולא הציגה את חוזה השכירות בסלעית (ממתי שכרה את המבנה):
"ש: השאלה איפה ישבתם לפני שישבתם בסלעית או במשעול סיסם, אני לא יודע איפה הם ישבו לפני.
ת: היינו ביבנה, ביבנה היינו שמה בערך, אני הייתי שמה בערך שנתיים, שנה ו-8 פלוס, אחרי זה תומר הגיע לאקובג ושינו את השם לפגודה, עבדנו שמה עוד איזה כמה חודשים מעל חצי שנה, ואז היה מעבר לסלעית, ישוב סלעית, יותר צפונה ליד טייבה."
(עמ' 29 לפ' שורות 19-15 לעדות הנתבע 5)
4. אם כן, מקום העבודה (יבנה) לא השתנה במעבר העובדים אל הנתבעת 3. משכך, התובע הוכיח רצף בין הנתבעות והנתבעות לא הביאו ראשית ראיה על מנת לסתור עובדה זו שכן בנקל כאמור לעיל, יכלו לעשות כן. התובע הגיש תביעתו מיד לסמוך לסיום עבודתו אצל הנתבעות והוא זכאי לקבל את זכויותיו בגין כל התקופה ממעסיקתו האחרונה, הנתבעת 3.
5. על המעסיק החדש מוטלת חובה לוודא כי העובדים המועברים אליו קיבלו את מלוא זכויותיהם. לא חלה כל חובה על התובע לפנות למל"ל על מנת לקבל זכויותיו מהנתבעת 2.
6. עם זאת, לא הוכח קשר של שותפות בין הנתבעים 4 וְ-5. תלוש בשכר לחודש 11/14 שצירפו הנתבעים 3 ו-5 לסיכומיהם, צורף לתצהיר הנתבע 4 וזכותם היה להציג תלוש זה בסיכומיהם. הדבר אינו מוכיח כל קשר בין הנתבעים.
הרמת מסך:
7. העובדה כי חברה איננה סולבנטית אין בה כדי להרים את מסך ההתאגדות בינה לבין בעל מניותיה.
8. עיון בנספח 1 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 3 ו-5 מעלה כי ביום 14.9.17 הועברו כספים לקרן הפנסיה, רק לאחר הגשת התביעה.
9. על פי פסיקת בית הדין הארצי, גם כאשר מעסיק אינו מקיים את חובותיו על פי דין בכל הנוגע לתשלום שכרו של עובד והנפקת תלושי שכר, לא ככלל גורף יורם מסך ההתאגדות בין בעל המניות לחברה:
"לא הוכחה עילה להרמת מסך: מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דווקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה." (ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ - ADMARIAM GAVR NEGOUSE ניתן ביום 13.11.2016 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם ס' 18 לפסק הדין).