גמול שעות נוספות
24. בית הדין האזורי דחה את התביעה לגמול שעות נוספות בקובעו כך:
"במקרה דנא, שולם לתובע רכיב נפרד בגין גמול שעות נוספות בתלוש השכר והתובע היה מודע לכך והסכים בהסכם העבודה שנחתם עמו. מעסיקו של התובע הבין כי נדרשת מהתובע עבודה בשעות נוספות ולכן תגמל אותו בגמול שעות נוספות גלובליות ואף הוצגו דו"חות נוכחות. נראה כי גמול זה משקף את כמות השעות הנוספות שהנתבעת העריכה שהתובע מבצע...".
באשר למתכונת העסקתו של המערער, נקבע בפסק הדין כי "התובע העיד שעבד 10 - 14 שעות ביום... התובע נהג להסיע עובדים ברם לא הייתה כל מניעה מצדו לדווח על שעות אלו. אם כן, דו"חות הנוכחות משקפים את שעות עבודתו של התובע" (סעיף 34 לפרק ההכרעה). כן נקבע כי "הוסכם ע"י הצדדים כי התובע יעבוד 5 ימי עבודה, 10 שעות ביום. אם כן, התובע עבד מידי יום 1.5 שעות נוספות. בסך הכל עבד התובע 7.5 שעות נוספות בשבוע (125%)" (סעיף 36). בסעיפים 37- 39 ערך בית הדין האזורי תחשיב ערך השעות הנוספות המגיעות למערער, וקבע כי "מן האמור לעיל עולה כי תוספת גלובלית של שעות נוספות בסך 2,161 X1.62=2,295 ₪ מהווה תשלום נכון בגין שעות נוספות" (סעיף 40).
25. בכתב הערעור טען המערער כי סוכם בינו לבין המשיבים כי שכרו יהיה 10,000 ₪ נטו עבור עבודתו וכי שכרו ללא השלמת שעות נוספות מעבר להיקף המשרה המוסכם היה תמיד בשכר שסוכם בנטו.
26. לאחר שבחנו את טענת המערער החלטנו לדחותה, וזאת ממספר טעמים:
ראשית, טענת המערער בדבר כך שסוכם עימו על שכר של 10,000 נטו עומדת בסתירה חזיתית לאמור בסעיף 5 להסכם העבודה עימו, אשר נחתם על ידו, שם סוכם כי יהא 10,000 ברוטו.
שנית, בהסכם העבודה הוסכם כי לשכר האמור (10,000 ₪ ברוטו) יתווסף גמול שעות נוספות וזה שולם ברכיב נפרד בתלוש. בהתאם להלכה הפסוקה אין מניעה כי גמול שעות נוספות ישולם בדרך של גמול שעות נוספות גלובלי, ולא בדרך אריתמטית, וזאת בכפוף לתנאים שנקבעו בפסיקה (ע"ע 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.17). במקרה דנן, אין חולק כי העובד אמור היה לבצע שעות נוספות, ואכן עבד אותן בפועל, ונערך דו"ח נוכחות המאפשר בקרה אחר הוגנות הגמול הגלובלי. בית הדין בחן ומצא כי הגמול הגלובלי ששולם "מהווה תשלום נכון בגין שעות נוספות".
שלישית, עיון בתלושי השכר של העובד מעלה כי היתה תנודתיות בשכרו נטו של עשרות או מאות שקלים, ובכל מקרה לא היה זה 10,000 ₪ נטו כטענתו.
27. העובד טען שיש לערוך את תחשיב ערך השעה באופן הכולל את גמול השעות הנוספות הגלובלי, ואולם דרך תחשיב זו שגויה בעיננו. לטעמינו, דרך התחשיב של בית הדין האזורי בסעיף 37 לפסק הדין נכונה בשים לב לקביעתו כי גמול השעות הנוספות הינו אותנטי ולא פיקטיבי.
28. ביחס לתחשיב זה מבקש המערער לעורר שתי טענות:
האחת, היה מקום לחלץ את ערך השעה על פי היקף משרה של 182 שעות, ולא 186 שעות, וזאת בשל תחולת צו ההרחבה. בשים לב לקביעתנו כי לא הוכחה תחולת צו ההרחבה, לא מצאנו להיזקק לטענה זו.
השניה, המשיבה 3 שילמה למערער תשלום גמול שעות נוסף, כשלטענתה היה זה כאשר בחודשים בהם עבד מעבר למכסה המשוערת, וזאת בערכים של 56 ₪ (125%) או 67.2 ₪ (150%). לטענתו, דרך תחשיב זו אינה עולה בקנה אחד עם ערך שעה של 53.7 ₪. דרך תחשיב הגמול הנוסף ששולם למערער אינה ברורה, ואכן זו אינה עולה בקנה אחד עם טענות המשיבה 3. עם זאת, היא גם אינה עולה בקנה אחד עם טענות המערער. משכך, איננו סבורים כי דרך תחשיב זו יכולה, כשלעצמה, להוות חיזוק לטענות המערער. גם אם קיים חסר בדרך תשלום הגמול הנוסף, שתשלומו אינו מחויב על פי ההסכם, הרי שלא די בכך כדי ללמד שגמול השעות הנוספות הגלובלי שהוסכם היה פיקטיבי.
29. נבקש לחדד כי המערער בהודעת הערעור טען לפיקטיביות הרכיב של גמול שעות נוספות, ולא טען טענות קונקרטיות ביחס אליו בהנחה ותידחה הטענה להיותו פיקטיבי, ולא ביקש לבסס טענה ליתרת זכאות על יסוד הגמול הגלובלי. בהקשר זה נציין כי בע"ע (ארצי) 26020-01-19 בין הרים שירותי תיירות בע"מ - מנחם דגן [פורסם בנבו] (15.1.20) ציין חברנו הש' פוליאק כך: