בית הדין הארצי לעבודה
ע"ע 28475-03-20
ניתן ביום 07 דצמבר 2020
אמיר סלמאן המערער
–
1. אקובג בע"מ (פורמלי)
2. אקובג פתרונות הצללה וקירוי בע"מ (פורמלי)
3. פגודה פתרונות הצללה בע"מ
4. אלי שלו
5. תומר יונה המשיבים
לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר, השופט מיכאל שפיצר
נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי כהן
ב"כ המערער – עו"ד גדי פכטר
ב"כ המשיבים – 3 ו-5 עו"ד יפית אופק
ב"כ המשיב 4 – עו"ד אלי שליו
פסק דין
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל-אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר איסר באומל ומר גיל אלוני; סע"ש
26359-09-17) [פורסם בנבו] (להלן – פסק הדין), אשר דחה בעיקרה את תביעת המערער (למעט ביחס לדמי הבראה ודמי חופשה). בית הדין האזורי חייב את המשיבה 3 בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 1,200 ₪, וחייב את המערער בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים 4 ו- 5.
רקע עובדתי
2. על פי עובדות פסק הדין, המערער עבד אצל המשיבות 1 -3, העוסקות בין היתר בהרכבות ובייצור פתרונות הצללה, מיום 1.9.13 ועד לחודש 8.17. המשיבה 3 היתה מעסיקתו האחרונה ונקבע כי הינו זכאי לרציפות בזכויותיו בגין העסקתו אצל שלוש משיבות אלו (סעיף 4 לפרק ההכרעה בפסק הדין).
3. (א) באוקטובר 2014 החל המערער להיות מועסק על ידי המשיבה 3 כמנהל התקנות, ועובר להעסקתו נערך עימו הסכם בכתב אשר נחתם בידי שני הצדדים. בסעיף 1 להסכם תואר תפקידו של המערער כך:
"העובד יכהן בתפקיד של מנהל התקנות. במסגרת התפקיד יבצע העובד את כל המשימות המוטלות עליו ובין היתר התקנות בכל רחבי הארץ, אחריות עובדים בשטח, ייצור והכנת אביזרים...".
בסעיף 2 סוכמו שעות עבודתו כך:
"א. שעות העבודה של העובד יהיו בימים א' עד ה' במשך 10 שעות בכל יום.
ב. בימי שישי לפי דרישות וצרכי המעסיק".
בסעיף 5 להסכם האמור כך:
"משכורתו החודשית ברוטו של העובד נקבעת בזאת
10,000 ₪, למשכורתו החודשית של העובד תתווסף תוספת בשיעור של 2,500 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות. למען הסר ספק – התוספת בגין שעות נוספות גלובליות כוללת עבודה בשעות נוספות, או עבודה בימי שישי. השכר ישולם עד 9 לכל חודש".
(ב) מעיון בדוחות הנוכחות עולה כי המערער הועסק בפועל בשעות נוספות במהלך עבודתו.
(ג) מעיון בתלושי השכר שצורפו עולה כי המשיבה 3 שילמה למערער שכר יסוד (10,000 ₪); גמול שעות נוספות גלובלי (2,245 ₪); ובחלק מהחודשים שילמה תוספת שעות נוספות 125% ובמיעוטם תוספת שעות נוספות 150%.
(ד) שכר המערער במהלך השנים לא היה קבוע, והוא השתנה מדי חודש. שכרו נטו בדרך כלל היה נמוך מ 10,000 ₪ בעשרות שקלים או מאות שקלים.
4. בסמוך לחודש מאי 2017 חדל המערער לעבוד כמנהל התקנות, והחל לעבוד בתפקיד מכירות ושיווק. שינוי זה נעשה בהסכמת המערער (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון בפנינו. כן ראו עמ' 24- 25 לפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי). לטענתו, השינוי נעשה כיוון שבחודש נובמבר 2016 נפגע מהרמת סככה שקרסה עליו, אולם בנוגע לסיבת השינוי המוסכם לא נקבע ממצא עובדתי על ידי בית הדין האזורי.
5. כאן נציין כי המערער טען כי הסכמתו לשינוי התפקיד הותנתה בכך ששכרו לא ישתנה (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון בפנינו. כן ראו עמ' 23- 24 לפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי). המערער הודה כי הועברה לעיונו טיוטת הסכם אך לא חתם עליה (שם, עמ' 24- 25). ואילו, לטענת המשיבה 3, המערער עבר לעבוד כסוכן מכירות, כאשר על פי הסכם העבודה החדש נקבע כי שכרו יעמוד על 7,500 ₪ בתוספת 3% מסך המכירות שיבצע, וללא גמול שעות נוספות גלובליות. המשיבה 3 צירפה לתיק העתק של הסכם שלטענתה זהו הסכם ההעסקה החדש, ואולם זה לא נחתם בידי המערער.
6. בחודש מאי 2017 שולם למערער שכר בהתאם לתפקיד החדש, ומבנהו היה שכר (7,500 ₪) ובונוס, כך ששכרו ברוטו עמד על 8,969 ₪. זה היה גם מבנה תלוש השכר ביוני ויולי 2017.
7. ביום 10.7.17 כתב המערער בכתב ידו על גבי תלוש השכר בגין חודש יוני 2017 (בו קיבל שכר על פי תנאי השכר החדשים) כך: