"ש: אתה אמרת פה שכך או אחרת אם הוא לא היה מסכים היית מפטר אותו, זה נכון? זה כתוב בתצהיר שלך?
ת: יש סיכוי גבוה שזה מה שהיה קורה".
השילוב בין הניסיונות להגיע להסכמה בדבר שיעור השכר טרם תחילת התפקיד החדש שלא צלחו לבין הודאת המשיבה 3 כי בסבירות גבוהה היתה מפטרת את המערער אילו היה שומר על טענותיו שאין מקום לפגוע בשכרו חרף שינוי התפקיד – מוביל למסקנה כי בוסס החריג לדרישת ההתראה. אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור ברכיב זה להתקבל, ויש לקבוע כי התפטרותו של המערער באה בגדרי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, באופן שהתפטרותו הינה בדין מפוטר. משכך, המשיבה 3 תשלום פיצויי פיטורים למערער כדין.
47. בית הדין האזורי לא נדרש לתחשיב הפיצויים. אשר לשכר הקובע, אנו קובעים כי זה יהא כשכר המוסכם האחרון (10,000 ₪ ברוטו), כשאיננו נותנים תוקף לשכר עקב שינוי התפקיד, הן נוכח קביעתנו שלא היה מוסכם והן נוכח תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964. בתצהירי העדות ראשית של המשיבות היו שתי טענות העשויות להשליך על שיעור הזכאות: האחת, הגם שהמשיבה 3 חבה בתשלום הפיצויים בגין כל תקופת ההעסקה הרי שקיימת טענה כי בגין תקופת ההעסקה הראשונה כבר שולמו למערער פיצויים על ידי המשיבות 1 ו- 2 (ראו סעיף 23 לתצהיר עדות ראשית של המשיב 4). כמו כן, קיימת טענה כי הופקדו כספים בקרן פיצויים (סעיף 29 לתצהיר עדות ראשית מטעם המשיבים 3 ו- 5). בית הדין האזורי, נוכח המסקנה אליה הגיע, לא נדרש להכריע באלה. משכך, הצדדים יודיעו תוך 30 ימים אם הגיעו להסכמה בדבר שיעור פיצויי הפיטורים המגיע למערער, וככל שלא יגיעו להסכמה, ישקול בית דין זה החזרת העניין לבית הדין האזורי למתן הכרעה משלימה בסוגיה ממוקדת זו.
פיצוי בגין העסקה פוגענית
48. לטענת המערער היה מקום לפסוק לו פיצוי בגין נזק שאינו ממוני עקב כך שהועסק למעלה מ – 12 שעות ביום לפחות 40 פעמים ופעם אחת לטענתו הועסק 23 שעות ברצף. בית הדין האזורי לא התייחס לסעד זה בפסק דינו. לאחר שבחנו את טענת המערער החלטנו לדחות את הערעור בנקודה זו. הושטת סעד זה כרוכה בליבון היבטים עיוניים ומעשיים, כשהמערער לא התייחס לאלה. משכך, לא מצאנו מקום להידרש לסוגיה זו אך על יסוד הטענה כי כ- 40 פעמים במשך כשלוש שנים בקירוב נדרש לעבוד מעל 12 שעות ביום עבודה, ובנסיבות שלא הובררו.