בבית המשפט העליון
ע"א 8222/19
לפני: כבוד הנשיאה א' חיות
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט י' אלרון
המערערים: 1. פרץ חנניה
2. שרה פרץ
נ ג ד
המשיבים: 1. קוואלטי קרדיט פאנד
2. מילי ברזילי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.10.2019 בת"א 39055-06-19 אשר ניתן על ידי כבוד השופט העמית ג' גינת
בשם המערערים: עו"ד יעקב לירז
בשם המשיבה 1: עו"ד עידן מרדכי
פסק-דין
הנשיאה א' חיות:
ביום 27.10.2019 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט העמית ג' גינת) תביעה שהגישו המערערים ובה עתרו להורות על בטלות הסכם הלוואה ושטר משכון שעליהם חתמו כלווים, אך הורה על הפחתה מסוימת של סכום החוב בשל הוצאות שאותן גבתה המשיבה 1, המלווה, שלא כדין. עם דחיית התביעה, נדחתה גם בקשת המערערים להורות על עיכוב ביצוע הבקשה למימוש המשכנתא על דירת מגוריהם שהגישה המשיבה 1 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, בשל אי פירעון ההלוואה.
על פסק-דין זה נסוב הערעור שלפנינו.
הרקע העובדתי הצריך לעניין
1. המערערים, חנניה פרץ, יליד שנת 1943, ושרה פרץ, ילידת שנת 1952, הם בני זוג המתגוררים בדירה שבבעלותם ברחוב התבור 19/4 בצפת (להלן: הדירה). המשיבה 1, קוואלטי קרדיט פאנד, היא שותפות מוגבלת שמנהלת קרן P2P (Peer to Peer), במסגרתה מושקעים כספים הניתנים כהלוואות קצרות טווח (להלן: המשיבה), ובה שותפים ד"ר ערן נוטע (להלן: נוטע), וחברת קוואלטי הנדסה פיננסית 2014 בע"מ שאותה הוא מנהל.
ביום 31.12.2015 הגיעו המערערים עם בנם, שרון פרץ (להלן: שרון), ועם חברתו, מילי ברזילי (להלן: מילי), היא המשיבה 2 בערעור, למשרדו של בא-כוח המשיבה, שם נכח באותה עת גם נוטע. באותו מעמד חתמו המערערים ומילי על הסכם לפיו התקשרו עם המשיבה למתן הלוואה לא צמודה בסך 438,000 ₪, לתקופה של שנה אחת, בריבית שנתית של 15%, עם אופציה להאריך את התקופה להחזר ההלוואה בשנה נוספת (להלן: הסכם ההלוואה או ההסכם). בהסכם נקבע כי תשלומי הריבית לשנה הראשונה בסך כולל של 65,700 ₪ יקוזזו מראש מסכום ההלוואה במעמד חתימת ההסכם, כך שללווים יועבר סכום של 372,300 ₪. להבטחת החזר ההלוואה, חתמו המערערים על שטר משכון לשיעבוד הדירה, והצהירו בהסכם כי שוויה אינו נופל מסכום של 730,000 ₪. מתוקף שטר המשכון אף נרשמה לטובת המשיבה ביום 6.1.2016 משכנתא על הדירה לטובת המשיבה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת.
2. כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 28.2.2019 הגישה המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה בקשה למימוש המשכנתא ולמינוי כונס נכסים שיפעל למכירת הדירה, לשם סילוק חוב בסך של 465,375 ₪, שרובו מורכב מסכום קרן ההלוואה (תיק מס' 530405-02-19). המערערים מצדם הגישו ביום 16.5.2019 בקשה למחיקת הליכי ההוצאה לפועל על הסף בהתבסס על סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), בטענה כי בעת הגשת הבקשה לביצוע משכנתא, טרם חלפה התקופה המינימלית הקבועה בהוראה זו ולחלופין, לעיכוב ההליכים עד למתן פסק דין בתובענה שתוגש מטעמם לביטול ההסכם ולמחיקת המשכנתא. בהחלטה מיום 29.5.2019 הורתה הרשמת א' מחאג'נה-קרמאן על עיכוב ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל על-מנת לאפשר למערערים לפנות לבית המשפט המוסמך לדון בתוקף ההסכם.
3. ביום 18.6.2019 הגישו המערערים תביעה נגד המשיבה ונגד מילי (כנתבעת פורמאלית בלבד) וכן בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד למתן פסק-דין בתביעה. המערערים עתרו בתביעתם למתן צו המצהיר על בטלות ההסכם ושטר המשכון, לצו המורה על מחיקת המשכנתא שנרשמה לטובת המשיבה על הדירה ולצו האוסר על המשך הליכי מימוש המשכנתא והמורה על סגירת התיק בלשכת ההוצאה לפועל.
4. בכתב התביעה טענו המערערים כי עד שנמסרה לידיהם הבקשה למימוש המשכנתא בחודש מרץ 2019, כלל לא ידעו כי חתמו על הסכם לקבלת הלוואה וכי שיעבדו את דירת מגוריהם כבטוחה לפירעונה. נטען כי שרון נזקק לכסף וביקש מהמערערים שיחתמו עבורו על ערבות. עוד נטען בכתב התביעה כי המערער חולה אלצהיימר שעבר בשנים האחרונות שלושה ניתוחי גולגולת ומוח, והוא אדם חסר השכלה ובעבר הועסק כפועל פשוט, ואילו המערערת סיימה חמש שנות לימוד והייתה עקרת בית כל חייה. כמו כן נטען בתביעה כי במשך 27 השנים האחרונות מתקיימים המערערים מקצבת ביטוח לאומי והדירה שבה הם גרים היא כל רכושם. לטענת המערערים ההסכם, על מסמכיו השונים, לא הובא לעיונם מראש, ולא ניתנה להם ההזדמנות לקרוא אותו ולהתייעץ עם עורך-דין לפני החתימה עליו. בעת החתימה על ההסכם, המערערים לא היו מיוצגים על-ידי עורך-דין מטעמם, ההסכם לא הוקרא בפניהם ותוכנו והמשמעויות הנובעות מהחתימה עליו לא הוסברו להם, ובכלל זה האפשרות שהם עלולים להיות מפונים מהדירה ללא זכות לדיור חלוף, היה והחוב לא יפרע. לטענתם אף גורם מטעם המשיבה לא בירר איתם מה מקורות הכנסתם, נכסיהם, מצב בריאותם הגופנית והנפשית ויכולתם לפרוע את ההלוואה בתוך תקופה של שנה. כמו כן, נטען כי במהלך שלוש השנים שחלפו מאז שנחתם ההסכם ועד שהוגשה הבקשה למימוש המשכנתא, לא יצרה המשיבה קשר עם המערערים ולו פעם אחת, והם אינם יודעים כלל אם הועברו כספי ההלוואה, למי הועברו, כמה כסף עבר, לאיזו מטרה והאם ההלוואה נפרעה.
על-יסוד כל אלה, טענו המערערים כי התקיימו בעניינם יסודותיה של עילת העושק הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים), ועל בסיסה עתרו לבטל את ההסכם ואת שטר המשכון. עוד טענו המערערים כי המשיבה לא קיימה את חובות הגילוי המוטלות עליה בסעיף 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: החוק או חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות), וכי גבתה ריבית ששיעורה ביחס לסכום שאמור היה להיות משולם בפועל ללווים הוא 17.64%, החורג משיעור הריבית המותרת על-פי סעיף 5 לאותו חוק. על כן, בהתאם להוראת סעיף 4 שבו, כך נטען, עומדת למערערים גם עילת ההטעיה כמשמעה בסעיף 15 לחוק החוזים, המקנה להם את הזכות לביטול ההסכם.
5. המשיבה כפרה בטענות המערערים וטענה כי שרון הוא שיזם את תהליך קבלת ההלוואה היות שנזקק לכספים לצורך הרחבת עסקיו, והמערערים ביקשו לסייע לו בכך. לגרסת המשיבה, ההסכם נמסר לשרון ולמילי מספר ימים לפני חתימתו, ובמעמד החתימה ניתנו למערערים הסברים על ההסכם ותנאיו ועל נספחיו. המשיבה הוסיפה וטענה כי לבקשת נוטע, פירט שרון בפני כל הנוכחים, בהם המערערים, את דרך סילוק ההלוואה, אשר כללה קבלת הלוואה בערבות המדינה או אשראי בנקאי, מכירת זכיונות של עסקו "שניצל וואוו" או מכירת אחד משני סניפיו ששוויים המצטבר נאמד ביותר ממיליון שקלים. שרון העלה את הדברים על הכתב במסמך שצורף על-ידי המשיבה לכתב ההגנה, ולאחר ששוכנע נוטע כי ההלוואה אכן תסולק ממקורות אלה, אושרה העמדת ההלוואה ונחתמו ההסכם ושטר המשכון. כספי ההלוואה הועברו לחשבונה של מילי, בהתאם למוסכם בכתב ההוראות לנאמן שעליו חתמו המערערים, בניכוי תשלום ריבית בשיעור של 15%. לשיטת המשיבה, שיעור הריבית אינו עולה על הריבית החוקית המרבית על-פי חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק אשראי הוגן). הריבית שולמה כנגד חשבונית על-ידי חברת גיל שף בע"מ שהינה חברה בבעלות בני משפחת פרץ המפעילה את העסק. בהמשך, ביקשו שרון ומילי להאריך את התקופה להחזר ההלוואה בהתאם לאופציה שניתנה בהסכם. משהופסקו תשלומי הריבית ונותר לתשלום סכום הקרן במלואו, נקטה המשיבה הליכים לפירעון החוב באמצעות מימוש המשכנתא על הדירה.
בהחלטתו מיום 19.6.2019 קבע בית המשפט קמא מועד לדיון במעמד שני הצדדים, והודיע כי הוא עשוי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ולדון בהליך העיקרי במקום לקיים דיון בבקשה לסעד זמני. על-פי הסדר דיוני שהוסכם בין הצדדים, ביום 8.7.2020 נחקרו המצהירים. בנם של המערערים, דורון, נחקר על תצהירו מיום 16.6.2019, אשר צורף לתמיכה בבקשתם לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ומנהל המשיבה, נוטע, נחקר על תצהירו מיום 25.6.2019, אשר צורף לתמיכה בתגובת המשיבה לבקשה. ביום 5.8.2020 סיכמו באי-כוח הצדדים את טיעוניהם בעל-פה, וביום 27.10.2019 ניתן פסק הדין נושא הערעור שבפנינו.