דיון בטענת הפרת חובת הגילוי של הבנק כלפי מימון
232. מר מימון כאמור חתם על ערבות בסך של 500,000 ₪, בשל ההתחייבות שלו למר אסולין.
233. מר מימון העיד כי טרם חתימתו על הערבות מר אמזלג לא טרח לעדכן אותו כי חשבון החברה היה ביתרת חובה וכי הבנק החזיר שיקים מחשבון החברה. כמו כן לא עדכן אותו כי החברה איננה עומדת בפירעון החוב (ראה למשל סעיפים 19 ו – 22 לתצהירו).
234. מר מימון אכן הוכיח כי הבנק לא מילא בצורה נאותה את טפסי ההודעה לערב, וגם כי היה פסול בכך שכתב הערבות וטפסי ההודעה לערב לא נחתמו יחד.
ראו עדות מר נבון: אשר העיד אכן כי בטופס "הודעה לערב בגין ערבות מתמדת" יש שני דפים וצריך להחתים את הערב על שני המסמכים ביחד (פרו' עמ' 39 שור' 28 – 31), כן העיד כי עולה מהמסמכים שכאן שני הדפים לא נחתמו ביחד וזה לא תקין (פרו' עמ' 40 שורות 18 – 20), כן העיד כי ככל והערב מגיע לחתום על הלוואה קיימת והלווה אומר לו שהוא לא יכול לפרוע אותה, צריך להגיד זאת לערב (פרו' עמ' 40 שורות 12 – 13). כך צריך לעדכן את הערב כאשר חוזרות הוראות קבע של ההלוואה וחוזרים שיקים ויש פיגור בהלוואות (פרו' עמ' 41 למעלה).
הוכח כאמור כי במועד החתימה על כתב הערבות החתים הבנק את מר מימון על דף אחד מתוך שני דפים על הודעה לערב בגין ערבות מתמדת מוגבלת בסכום. רק ביום 22.12.13 נדרש מר מימון לסור לבנק ולחתום על הדף השני של ההודעה לערב בגין ערבות מתמדת, ועל פי הדף כאמור, היה על הבנק למלא בטופס המידע לערב, כל הודעה בדבר מצבה של החברה כפי שמפורט בטבלה בסעיף 3.
נכון שהבנק היה צריך למלא במשבצות בסעיף 3 ל"טופס מידע לערב" את העובדה כי החייבים לא עמדו ולא עומדים בפירעון חובותיהם לבנק, והדבר לא סומן בטופס של מר מימון על אף שסומן בטופס של מר אסולין (מר אמזלג העיד כי זה כתב ידו בערבות של מר מימון, על כל מה שיש במסמך חוץ ממש שיש למטה בעמ' 2, ואילו בערבות מר אסולין הוא אישר את חתימתו של מר אסולין אך הוא לא זה שמילא את הטופס (פרו' עמ' 58 למעלה)).
מצאתי אולם כי אין בכך כדי לפתור את מר מימון מערבותו שכן הוכח שידע על כך שיש לחברה חוב והוכח שידע שהחברה לא עומדת בהתחיבותיה כלפי הבנק, והכל כפי שיפורט להלן.
235. מר אמזלג העיד כי בעלי המניות בחברה היו מודעים לקשייה וראו עדותו: "חשבון מאוד מורכב שכל אחד דיבר איתי לא פעם ולא פעמיים וכולם ידעו מה קורה לפני ולפנים. זה מאוד נכון. ישבנו בוועדת רגישים במאי ועד שהדברים נחתמו היה כבר אוקטובר. כל הזמן הזה היה דין ודברים בין האנשים לבין הבנק ובינם לבין עצמם. כולם ידעו שהחברה היא בקשיים". (פרו' עמ' 53 שורות 1 – 4).
236. הוכח כי חשבון החברה היה בעייתי שנים לפני חתימת מר מימון על כתב הערבות האחרון. מר מימון היה מודע לבעייתיות זו, הן לפני והן אחרי חתימת הערבות. מר מימון אף העביר כסף לבנק להקטנת חובות החברה. הוא השתתף בפגישות החברה בבנק בהן נדונו חובות החברה והוצעו הצעות לפריסת החוב. וראו דבריו של מר מימון בחקירתו הנגדית:
"השתתפתי בפגישות מסוימות עם הבנק שנכחו בהם גם רוני וגם שמוליק" (פרו עמ' 15 שורות 23 – 24).
"אני מאז ומתמיד ידעתי שיש חובות לחברה" (פרו' עמ' 16 שורה 1).
"יכול להיות מאוד שבשנת 09 או בסמוך שהחלו בעיות בחשבון, אני גם דיברתי עם חנה אדרי" (פרו' עמ' 99 שורות 27 – 29).
ביום 20.03.13 התקיימה פגישה בבנק בהשתתפות מר מימון ומר אסולין, במסגרתה נדון נושא הפיגורים בפירעון ההלוואה. ביום 21.03.13 העביר מר מימון סך של 18,200 ₪ לחשבון החברה (ראה טופס ההעברה ת/10), (פרו' עמ' 17 למעלה). (ראה פרו' עמ' 120 שורות 1 – 12).
237. מר מימון טוען כי לא ידע על המכתב ששלח מר כהן בשם החברה לבנק, מכתב מיום 15.12.13, מכתב ת/16 ובו רשם כי החברה לא תוכל לעמוד בפירעון ההלוואה.
מצאתי שעדות זו אינה אמת.
מר כהן נחקר בדיון ההוכחות פעמיים, שכן בפעם הראשונה לא הספקנו לסיים את שמיעת עדותו. במהלך הדיון הראשון בו נחקר העיד כי שיידע את כל בעלי המניות בדבר האמור במכתבו מיום 15.12.13). וראו עדותו:
ש. אני מפנה לנספח 2 בתצהיר אמזלג, אתה שלחת את זה נכון?
ת. כן.
ש. למי מבעלי החברה הודעת על זה.
ת. וידל וסנטו.
ש. ושמואל שלחת.
ת. שמואל ידע על זה.
ש. שלחת לכולם.
ת. שלחתי לכולם
ש. אתה אומר שלחתי את המכתב הזה לכל בעלי המניות בחברה?
ת. לא. יידעתי אותם ושלחתי את המכתב לבנק.
ש. זאת אומרת אתה יידעת אותם על כך שהחברה לא יכולה לעמוד בהחזרים לפי ההלוואה הזו כי הם מכבידים עליה?
ת. נכון (פרו' עמ' 189 שור' 1 – 17) (הדגשה שלי – הח"מ).
לאחר מכן, בהמשך עדותו, שהתקיימה דיון לאחר מכן, שינה מגרסתו וטען שאין זה כך.
אין לקבל את השינוי בגרסתו של מר כהן, ואני מוצאת לקבוע כממצא עובדתי את מה שהעיד מר כהן במהלך הדיון הראשון, בו נחקר על תצהיר העדות הראשית - לפיו כל בעלי המניות ידעו על הודעתו לבנק לפיה החברה לא יכולה לעמוד בהחזרי ההלוואה.
בדין השני טען מר כהן כי לא הודיע על כך למר מימון מה שהודיע לכל בעלי המניות כיוון שהיה עסוק בתפקיד ציבורי, אלם התברר כי מר מימון סיים את תפקידו הציבורי הרבה קודם לאותו מועד...
הוכח כי מר מימון סיים את תפקידו כמנכ"ל משרד הפנים בשנת 2011, והייתה לו אז תקופה של כשנה וחצי שלא עבד. ולאחר מכן עסק ביעוץ, כלומר היה פנוי, ולא עסוק, ודאי שלא בתפקיד ציבורי באותה עת, כפי שניסה לטעון מר כהן (פרו' עמ' 87 שורות 4 – 5).
238. מר מימון טוען שהתברר לו כי יום קודם לחתימתו של כתב הערבות החזיר הבנק שיק מחשבונה של החברה שמועד פירעונו היה ביום 15.10.13, ביום 16.10.13, בסך של 2,139 ₪, והבנק לא עדכן אותו בכך וכי במועד החתימה עמד החשבון ביתרת חובה בסך 16,634 ₪.
הבנק טוען בתגובה כי ביום 15.10.13 חויב החשבון בגין "ריבית אשראים" ו"החזר הלוואה", וכי המדובר בחיובים שבאופן שוטף במשך חודשים הוסדרו ע"י החברה תוך זמן קצר לאחר יצירתם. בנסיבות אלה, אי גילוי (אם היה) של חיוב מקרי, שאין סיבה לחשוב שלא יסולק בסמוך לאחר מכן, אינה מהווה הפרה של חובת הגילוי לערב: בטח לא בנסיבות, בהן יתרת החוב הכוללת גולתה. טענות הבנק בעניין זה מקובלות עלי.
239. לכך אוסיף כי ככל שמר מימון חתם על הערבות בטעות לטענתו , מדוע לא בא בטענות למר אסולין, חברו ושותפו, ומדוע לא בא בטענות למר רוני כהן?
העובדה שלא הגיש נגד הנ"ל הודעת צד שלישי על הטעיה וגם לא טען זאת בכלל, הינה שלא הוטעה, לא על ידי הבנק ולא על ידי הנ"ל.
240. מר מימון טען בעדותו כי מר רוני כהן הגון, וטוען נגד הבנק שלא גילה לו שהחברה הפסיקה לשלם את ההלוואה. דומה כי מי שהיה צריך לספר למר מימון בראש ובראשונה שהחברה מתכוונת לא לשלם את ההלוואה הינו מר רוני כהן.
הדברים לפיכך לא מתיישבים.
כיצד טוען מר מימון שלא היו הסתרות מצד מר כהן (פרו' עמ' 100 שור' 26 – 30), ורואה בו איש ישר והגון (פרו' עמ' 97 שור' 11 – 14), ומן הצד השני טוען שלא ידע על מכתב החברה לבנק בדבר אי יכולת החברה לעמוד בהחזרים??
241. העובדה שמר מימון ידע על הכל, מתיישב עם עדותו של מר הורביץ לפיה דובר בחברה שהתנהלה כמעט כמו חברה משפחתית ושכולם ידעו על כל מה שקורה (פרו' עמ' 164 שור' 28-35). עובדה זו מלמדת אף היא שמר מימון היה מודע למצבה של החברה.
242. גם מר אמזלג העיד כי מר מימון ידע על הכל: "..הכל היה כדת וכדין, גבי ידע על הכל.." (פרו' עמ' 55 שורה 11). "..גבי ידע. ממני הוא ידע.." (פרו' עמ' 55 שורה 14). "..הוא ידע כל מה שקורה בחשבון, ופה יש לי פרוטוקול אחר, של שיחה גם של כולם ביחד איתי מה קורה עם החשבון חורג מהמסגרת, ידעו מה החוב, ידעו הכל, כולם ידעו הכל, לא רוני ולא שמואל ולא גבי הם לקוחות של יודעים נקודה" (פרו' עמ' 56 למעלה). ובהמשך: "..נראה לך שגבי בא וחתם בדצמבר ולא ידע את כל הדברים האלה.." (פרו' עמ' 56 שורה 25). "..בטח ובטח במקרה של תמר שגבי ידע כל מה שקורה בחשבון. מדובר בלקוח שהעביר סכומים מחשבונו הפרטי לשמואל בסכומים של 100,000 עד 200,000 ₪, זה בכלל סיטואציה שהוא לא יודע.." (פרו' עמ' 56 למטה, עמ' 57 למעלה). "ש. מבחינת נוהל בבנק היית חייב לציין במסמך מדצמבר שהוא לא פורע את ההלוואה, חוזרים שיקים,?
ת. גבי ידע" (פרו' עמ' 57 שורות 4 – 6). ובהמשך: "את המכתב שקיבלת מהחברה זוכר שהבאת לידיעת גבי? ת. חד משמעית.." (פרו' עמ' 57 שורות 11 – 12). "..אני אומר שכל מה שמובא לידיעתי אני משתף את הלקוחות...הוא ידע מה מצב החברה. הוא ידע שאם החשבון לא יעמוד גם יחזרו שיקים, הוא דאג לא אחת לפרוע פיגורים בהלוואות, אם זה מכספו האישי, ואם זה אחרי דיבור עם שותפים אחרים הוא ידע על הקשיים ועל ההתנהלות הקלוקלת של החברה לאורך כל הדרך. ש. את המכתב שקיבלת מהחברה העברת לגבי? ת. לא העברתי, אבל אם זה הגיע אלי אין מצב שלא אמרתי.." (פרו' עמ' 57 שורות 14 – 24). "ש. את כל האינפורציה בהתנהלות החשבון היית מעביר לכהן שהיה מנהל החברה. ת. הייתי מעביר לכהן. אבל גם גבי ושמואל ידעו.." (פרו' עמ' 58 שורות 31 – 32). "..ביהמ"ש צריך שלא כל חשבון מגיע לפתחי. זה חשבון מאוד מורכב שכל אחד דיבר איתי לא פעם ולא פעמיים וכולם ידעו מה קורה לפני ומלפנים. זה מאוד נכון. ישבנו בועדת רגישים במאי ועד שהדברים נחתמו היה כבר אוקטובר. כל הזמן היה דין ודברים בין האנשים לבין הבנק ובינם לבין עצמם. כולם ידעו שהחברה היא בקשיים" (פרו' עמ' 59 למעלה). "..היו מלא ישיבות בתיק הזה גם עם שמואל וגם עם גבי וגם עם רוני" (פרו' עמ' 70 שורות 16 – 17).
243. וראו בעניין זה עדותו של מר נבון: "ש. .אני מקריא לך את המכתב. כשמגיע ערב, אני צריך לספר לו על המכתב שקיבלתי? ת. במקרה ואני מניח שהוא לא יודע מה מצבה של החברה, אני צריך להדגיש לו את זה.." (פרו' עמ' 40 שורות 24 – 26). כלומר לשיטת מר נבון שכעקרון תמך בטענות מר מימון, היה צריך להגיד על המכתב, במקרה והוא מניח שהערב לא יודע מה מצבה של החברה.
דומה כי היה על מר אמזלג להגיד למר מימון על מכתב כזה, גם אם הערב כן יודע מה מצבה של החברה, ודומה כי אם הטופס בו לא סומן איקס במקום בו יש לסמן איקס, היה עומד לבדו, היה מקום לקבוע ממצאים לחובת הבנק.
אולם הוכח באמצעות עדויות אחרות כי מר מימון ידע במועד החתימה על כתב הערבות, וכן ידע במועד החתימה על טופס המידע לערב, הכל אודות החברה, ובין היתר אודות כך שהחברה פנתה לבנק וציינה שלא תוכל לעמוד בהחזרים – אני דוחה את טענתו לפטור אותו מהערבות במקרה דנן.