דיון בטענת מר אסולין כי כל עוד החוב לא עלה על מליון ₪, לא הייתה לבנק זכות תביעה
225. מר אסולין טוען כי לבנק לא היה את "כוח התביעה" במועד בו ביצע את פעולותיו. אני דוחה טענה זו.
226. מר נבון הצהיר שלא התחייב בפני אסולין לתת אשראי "עד סוף הדורות" והעיד שתמיד יש תוקף למסגרת אשראי (פרו' עמ' 38 שורו 4 – 5).
מר אמזלג העיד כי הבנק אינו מעמיד מסגרת אשראי לתקופה העולה על שנה (פרו' 49 שור' 32 – 35). אמזלג העיד כי העניין המרכזי מבחינת הבנק אינו הביטחונות של הלקוח אלא הפעילות (סעיף 9 לתצהירו, פרו' עמ' 52 שור' 11 – 14), וכי הבנק מבצע בחינה מחודשת מעת לעת של צרכי האשראי (פרו' עמ' 50 שור' 1 – 3).
האמור בסעיף 9 לתצהירו של מר נבון עולה בקנה אחד עם המסמכים בתיק ועם ההיגיון: "אני מכחיש שהייתה הסכמה של הבנק לתת לחברה "חופש פעולה לפעול במסגרת הערבות" שניתנו ע"י אסולין. לא הייתה שום הסכמה כזו. לא התחייבתי בפני אסולין להעמיד לחברה "אשראי עד סוף הדורות" כל הזמן שהוא ערב. ערבותו של אסולין היתה בטחון לחוב של החברה."
227. הבנק טען וטענה זו מקובלת עלי כי הפעילות בבנק בהיקף של עשרות אלפי שקלים ברבעון לא הצדיקה קיומו של חוב של יותר ממיליון שקלים.
לכך יש להוסיף החברה עברה לנהל את החשבון שלה בבנק המזרחי.
228. טענות ב"כ הבנק בקדם המשפט מיום 27.05.15 מקובלות עלי: "...ולכן אני לא מבין את הטענה של חברי האם הוא טוען שהייתי צריך להמתין לאובליגו של מליון ואז לתבוע..".
ראו עדות מר אמזלג בעניין זה: "..אני יכול להגיד לך שאם חשבון, נמצא במליון שקל מינוס, גם אם יבוא אבא שלי ויתן לי בטחונות של מליון, הבנק לא ישאיר מינוס של מליון. בנק נותן כסף על מנת להיפרע מאשראי. הוא נותן כסף ורוצה לקבל חזרה.." (פרו' עמ' 52 שורות 11 – 14).
229. יש לזכור גם כי לבנק הייתה בטוחה אחת נזילה – הפיקדון בחשבון מר אסולין, יתר הפיקדונות, כגון ערבויות, אינן בטוחות נזילות. הבנק אינו יכול לדעת באיזה מצב הוא ימצא את הערב, בבואו לממש את הערבויות, גם אם מדובר בערב שהוא לקוח מכובד וטוב בבנק.
230. טענה נוספת של מר אסולין כלפי הבנק הינה שהבנק לא ביקש מהחברה בטחונות, בעניין זה ציין מר נבון שיתכן שלא ביקשו מהחברה בטחונות כי לא היה לחברה ביטחונות (פרו' עמ' 45 שור' 12 וכן שור' 18). מר אמזלג העיד שלא ניתן היה לקבל עוד ביטחונות והעיד שהרבה יותר קשה לקבל ביטחון כאשר כבר יש בעיה. וראו דבריו: "...אני יודע שלכל העוסקים במלאכה פה היה ידוע שלא אפשר היה לקבל פה בטחונות.." (פרו' עמ' 72 למעלה, עמ' 72 שורות9 – 13). דברים אלו מתיישבים עם העדויות שהובאו לפני לפיהן מר כהן היה "בונקר" ולא הסכים להתגמש ולא הסכים גם בעצמו להוציא כספים, או לכל פתרון אחר, להבדיל מהפתרון שמר אסולין יכסה את החוב בחשבון החברה.
ראו בעניין זה עדות מר אסולין: "..זה היה עינוי נפש עד שהסכים לחתום על ההלוואות בבנק.." (פרו' עמ' 127 שורות 23 – 24).
וראו בהמשך עדותו: "..אחרי הסכסוך עם הבנק. הייתה פגישה עם בנק מזרחי לפי בקשה של רוני....הגענו לשם והמנהל אמר שיסכים שהחברה תפתח שם חשבון שבתנאי שבעלי המניות יהיו ערבים ועל זה זה נפל כי רוני לא הסכים בשום אופן להיות ערב לחובות החברה.." (פרו' עמ' 134 שורות 17- 22) (הדגשה שלי – הח"מ).
231. בנסיבות אלו נדחית הטענה לפיה הבנק לא יכול היה להעמיד את החוב לפירעון מיידי ו/או לפעול לגבות את החוב, כל עוד החוב לא עלה על גובה הערבויות.