טענות מר אסולין
94. ההסכמה של מר אסולין עם הבנק הייתה שמר אסולין מעניק לחברה חופש פעולה במסגרת הערבות שניתנה על ידו, שכן הבנק ידע שהוא יכול להיפרע בכל עת ממר אסולין, בהתייחס לסכום בו מדובר.
95. העסקה הבנקאית שהתרחשה במקרה דנן, אינה עסקה שגרתית. הבנק ידע אודות ההסכמות בין הנתבעים לבין עצמם. הבנק הסכים ש"כוח התביעה" שלו יופעל רק במידה והחוב יתפח מעבר לערבותו של מר אסולין, ובהמשך, מעבר לערבותם של מר אסולין ומר מימון.
96. מר אסולין אינו ערב רגיל. מר נבון העיד כי האישורים שהוציא הבנק לבקשת מר אסולין היו מיוחדים וחריגים ולא שגרתיים.
97. כל עוד לא עברה יתרת החובה את הסך של 1 מיליון ₪, לא היה הבנק רשאי לתבוע את המבקש וודאי שלא היה רשאי לחלט באופן חד צדדי את הפיקדון. הבנק הפר את ההסכמות המקוריות ופעל טרם שהיה בידו "כוח התביעה", שכן יתרת החוב לא עלתה על מיליון ₪.
98. בניגוד מוחלט להסכמות בין הצדדים, בעקבות חילופי גברי בהנהלת הבנק, ומשיקולים של הבנק, החל הבנק להפעיל לחץ על החברה לחסל את האשראי שניתן מכוח הביטחונות שהעמיד מר אסולין. מר אסולין הסביר להנהלת הבנק אודות הסתמכות החברה על הסכמת הבנק, אולם הבנק היה נחוש לחסל את האשראי שניתן, בלי קשר לביטחונות שבידיו ובלי קשר לעתיד החברה. בהמשך ביטל את מסגרת האשראי.
99. הבנק לא הביא עדים רלוונטיים – את גב' חנה אדרי ואת מר דן דודו, מנהל המרחב. אי העדת הנ"ל עומדת לחובתו של הבנק.
100. הבנק נהג בחוסר תום לב, בהפרה חוזית, תוך ששינה מדיניותו כלפי החברה, בניגוד לדין ולחוזה שבין הצדדים. ערבותו של המבקש הועמדה על יסוד מצגי הבנק, אולם הבנק פעל בניגוד למצגים, ופעל לסגור את חשבונה של החברה בבנק. הפסקת האשראי נעשתה בניגוד לדין, ובצורה בוטה וקיצונית. הפסקת האשראי לא הייתה פרופורציונאלית לגובה החוב שבפיגור ולבטוחות הקיימות. הפסקת האשראי נעשתה בחוסר תום לב.
101. מדובר בחברת הזנק שצריכה לזמן לא קצר על מנת לבצע פיתוח של מוצרים טכנולוגיים. הבנק ידע זאת מלכתחילה אולם כפה שינוי מהותי שלהם באמצעי אלים ובלתי מתפשר כלפי אסולין. הבנק ידע זאת שכן ראה שלא נכנסים כמעט הכנסות לחשבון.
וודאי וודאי שהבנק ידע הכל אודות החברה במהלך הזמן שחלף בין ההסכם הראשון על סך 500,000 ₪ לבין ההסכם השני על סך של 1,250,000 ₪. הגדלת האשראי בוצעה בשנת 2008 כאשר כבר בשנת 2009 ביקש הבנק לחסל את האשראי. זו לא הייתה כוונת הצדדים. אם מר אסולין היה יודע שתוך שנה הבנק יבטל את ההסכמים, לא היה מסכים למתן ערבותו בתנאים אלו.
פעולתו של הבנק בהגשת התביעה הייתה משוללת כל בסיס חוקי כלפי מר אסולין גם מכוח סעיף 5(ב) לחוק הערבות תשכ"ז – 1967, העוסק בהגדרת החיוב הנערב, או סעיף 5(ג)(2) לחוק העוסק בשינוי יסודי בחיוב הנערב, הפוטר את הערב מערבותו, או למצער, בענייננו לא הוכיח הבנק כי החוב הנתבע מהערב אינו חוב הנובע מהגדלת חיובו של הערב מעבר לחיוב הכלול בערבות.
102. לגב' אדרי היה סכסוך עם מר כהן והיא לא רצתה אותו בבנק. סמוך לכניסתה לתפקיד החליט הבנק פתאום לזרוק את החברה מסניף הבנק.
103. הבנק ביטל את מסגרת האשראי שהתחייב לה ואז גבה ריבית חריגה.
104. נכון שהיו מספר חיובים בהלוואה שלא נפרעו, ואולם מקובל במקרה כזה לבצע פריסה, להעמיד אשראי וכיוצ"ב.
105. האמצעי המידתי שהיה על הבנק לנקוט הוא לפעול לגביית ההלוואות שבפיגור בלבד ולא לתבוע את כל החוב שהיה בהסדר בהסכם בכתב ל – 5 שנים.
106. הבנק נהג בחוסר תום לב וברשלנות כאשר לא נקט שום אמצעי של סעד זמני דוגמת הטלת עיקולים כלפי החברה ולקוחותיה ולא דאג להשיג בטחונות נוספים מהחברה. הבנק לפיכך הפר את חובתו לפעול בתום לב ולצמצם את הנזק שנגרם לערבים.
107. הבנק הפר בהתנהלותו כלפי מר אסולין את כללי הבנקאות, דיני הערבות, דיני החוזים, ועקרון תום הלב.
108. יש לדחות את טענת מר כהן כאילו החוב של החברה הינו החוב של מר אסולין. טענה זו נטענת בניגוד לכל העדויות בתיק. טענה זו מעידה על התנהלות מר כהן והחברה בבעלותו.
109. מר אסולין עמד בכל התחייבויותיו לחברה.
110. מר כהן נהג כלפי מר אסולין בחוסר תום לב. אלמלא התנהגותו החריגה וחסרת תום הלב של מר כהן לא היינו כלל ניצבים בשעריו של בית המשפט. מר אסולין ומר מימון הינם אנשים פרגמאטיים ואינם אנשי מדון. מי שמנסה כל הזמן להונות ולסובב בכחש אחרים, הינו מר כהן.
111. מר אסולין זכאי להחזר סכום הערבות ששולם וסכום הערבות שיחויב בו ככל ויחויב הן מהחברה והן מכהן. מר אסולין זכאי מכוח חוק הערבות לחזור אל החייב.
112. כהן חב כלפי מר אסולין בחבות אישית, מכוח הדין בהתאם לדיני חוזים, נזיקין, דיני עשיית עושר ודיני החבות.
תחת לפעול במהלך העסקים הרגיל ולפרוע את חובותיה של החברה לבנק פעל כהן בצורה הפוכה המנוגדת גם לאינטרס החברה וודאי בניגוד לחובת תום הלב הבסיסית שבין צדדים לחוזה. החברה יכולה הייתה להמשיך ולפרוע את החוב אך לא עשתה כן.
113. כהן קיבל לבדו את ההחלטה לפיה החברה לא תפרע את ההלוואה, ו"להפיל" את החוב על הערבים.
114. כהן החליט על דעת עצמו לפתוח חשבון בנק אחר בבנק המזרחי על שמו, ומנהל משם את עסקי החברה. כהן ביצע ומבצע ערבוב וזיהוי בין נכסים אישיים שלו לבין נכסי החברה. במועד בו נפתח החשבון בבנק המזרחי, חייבו החלטות החברה שני מורשי חתימה, אך מר כהן פעל בניגוד לכך. מר כהן לא עדכן בפתיחת החשבון את בעלי המניות או את הערבים או את בעלי החתימה.
115. החברה המשיכה לעבוד דרך החשבון ע"ש מר כהן בבנק המזרחי, כאשר התקבלו סכומים אצלה שאפשרו החזרת ההלוואה. מר כהן החליט על דעת עצמו ומשיקולים פרטיים הזרים לטובת החברה שלא לפרוע את ההלוואה לבנק.
116. הפטנטים שהינם הנכס העיקרי של החברה, רשומים ע"ש מר כהן.
117. הוכח באמצעות המומחה מטעם אסולין כי התנהלותו של מר כהן הייתה חריגה במישור העסקי והכלכלי, כי תמר הייתה יכולה לפרוע את ההלוואה וכי מארג העסקים שניהל מר כהן בין חברתו האישית – כהנים סחר, לבין תמר, הייתה מיועדת כל כולה לטובתו של מר כהן ובני משפחתו שהועסקו בחברה.
118. כהן עיכב כספים של תמר בחברת כוהנים סחר. כ – 50% מהכנסות תמר עברו דרך כוהנים סחר וזאת על דעתו של מר כהן בלבד. שיטת פעולה זו נתנה יתרון לכוהנים סחר על חשבון החברה. ניתן היה להשתמש בכספים אלו לכיסוי ההלוואה.
119. באותה תקופה היו גיוסי הון שהספיקו סילוק ההלוואה. היו גיוסי הון מישראלים בסכומים גבוהים ולא הייתה כל מניעה להשתמש בכספים שגויסו להשבת החוב של החברה לבנק. כך או כך טענת מר כהן לפיה המשקיעים אסרו להשתמש בהשקעתם לסילוק חובות החברה לבנק הינה משוללת יסוד.
120. המומחה של מר כהן היה מגמתי והוא לא היה מעודכן במסמכים מהותיים שהיה בהם כדי להשפיע על חוות דעתו.
121. יש להטיל על מר כהן אחריות אישית שכן הוכח כי פעל בחוסר תום לב. כהן הוא מנהל ובעל מניות דומיננטי בחברה – בעל שליטה מעשי.