טענות החברה ומר כהן
122. אין המדובר בתיק בו אין כפירה בחוב ומקורו בסכסוכים פנימיים בין השותפים/הערבים, כפי שמנסה הבנק לטעון.
123. בין הבנק, לבין החברה, לבין מר אסולין, נרקמה הסכמה משולשת, לפיה הוצעו למר אסולין מניות בחברה, כנגד השקעתו בחברה סך כולל של 1,250,000 ₪ אשר נעשתה לבקשתו ולבקשת הבנק, מטעמים טכניים בלבד, על דרך של העמדת מסגרת אשראי לחשבון המבקשת. בין הצדדים הוסכם כי לא יהא בכך כדי להטיל כל חבות של החברה כלפי הבנק להשבת הכספים וכי אסולין בלבד התחייב לדאוג להשבת הכספים.
האחריות הבלעדית להשבת הכספים שיועמדו במסגרת האשראי בחשבונה של החברה, רבצה לפתחו של מר אסולין בלבד וכנגד בטחונות של מר אסולין. העמדת הכספים לטובת החברה, באמצעות מסגרת אשראי בחשבון החברה, לה ערב אסולין, נעשתה מטעמים פרוצדורליים בשל אילוצים ונוחות של הבנק ו/או אסולין, מבלי שיהא בכך כדי להטיל על החברה כל חבות ו/או חיוב להשבת הכספים לאחר שתקצה מניות לאסולין (להלן: "הטענה להסכם המשולש").
124. בין שלושת הצדדים - הבנק, החברה, ומר אסולין - הוסכם באופן ברור ומפורש כי מדובר בכספים שאסולין יקבל מהבנק והחברה אינה נדרשת להשיבם ממקורותיה. הבנק התחייב שלא לדרוש כספים אלו מהחברה. הבנק ידע שהאחריות הבלעדית להשבת הכספים במסגרת האשראי בחשבון החברה, הינה של מר אסולין בלבד. אין במסמכים עליהם הוחתמה החברה על ידי הבנק - מהם עולה לכאורה כאילו החברה הינה מי שלוותה את הכספים מהבנק, בערבותו של אסולין - כדי לגרוע באופן כלשהו מההסכמה המשולשת. בנסיבות אלו גם לא נדרשה החברה לשעבד איזה מנכסיה, לטובת העמדת מסגרת האשראי.
125. מר אסולין הפר את ההתחייבויות שלו לחברה והתעלם מפניותיה החוזרות ונשנות של החברה לתיקון הפרותיו. מר אסולין לא דאג להחזרתה של מסגרת האשראי המאושרת בחשבון ולא פעל לגיוס כספי השקעתו ממקורות אחרים.
126. מר אסולין שימש כחבר דירקטוריון החברה, והיה רשאי להיות נוכח בישיבות החברה ואף להיות שותף בהצבעה לגבי החלטות שתקבל החברה. מר אסולין היה מעורב באופן מלא בהחלטות שהתקבלו, ובהתנהלות מול הבנק.
127. טענותיו של אסולין מול מר כהן הן טענות כבושות ואין לתת לו להעלותן.
128. בניסיון להפחית את יתרות החוב הנטען, ועל מנת להחזיר משקיעים לחברה, פעלה החברה לצמצום יתרת החוב בבנק באמצעות תשלומים שונים, וזאת מבלי לגרוע ו/או לפגוע בטענותיה כנגד הפרותיו הבוטות והיסודיות של הבנק, תוך שמירת טענותיה של החברה נגד הבנק.
129. הבנק ידע כי החברה הינה חברת הזנק ללא כל מקורות כספיים להשבת מסגרת האשראי שהועמדה לה על פי הסיכום בין הצדדים. הבנק הגדיל את מסגרת האשראי לחברה שנה אחר שנה על אף שהיה חשוף לכך שהיו מכירות אפסיות במהלך השנים, ועל סמך דו"חות כספיים המציגים הפסדים.
130. החברה הסתמכה על מסגרת האשראי שסוכמה עם הבנק, אולם בסוף שנת 2010, ללא כל התראה או הודעה מוקדמת וללא כל נימוק הגיוני, החליט הבנק שאינו רוצה כי חשבון החברה ימשיך להתנהל בסניף בו הוא מתנהל וכן החליט כי הביטחונות שהעמיד אסולין, אינם מספקים. על אף שהחברה פעלה בתוך מסגרת האשראי, החל הבנק להחזיר שיקים כשלא כדין והעמיד את מסגרת האשראי לפירעון מידי.
ביטול של מסגרת אשראי מהווה הפעלת לחץ על החברה.
131. הבנק הפר הסכמים מפורשים, פעל בניגוד לחוק הבנקאות, בחוסר תום לב, ובניגוד לדין, תוך שהוא מסב לחברה נזק בלתי הפיך ומביא לפגיעה אנושה בצמיחתה. בשל מחדלי הבנק ותוצאותיהם, חזר בו משקיע מחו"ל מכוונתו להשקיע בחברה. כמו כן, ערך המניה של החברה ירד משמעותית.
132. הבנק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו וגרם לפגיעה קשה בפעילות החברה. הבנק גדע את זרם האשראי – שהינו החמצן לפעילותה השוטפת של החברה. לחברה זכות קיזוז של הנזקים שנגרמו לה מכל חוב לו טוען הבנק. סכום הקיזוז עולה על סכום התביעה. הנזקים החמורים שנגרמו לחברה הוכחו באמצעות האמור בתצהירו של מר כהן והמצורף לתצהירו. טענת הקיזוז לא נחקרה וממילא לא נסתרה.
133. גב' אדרי הינה עדה רלוונטית שהבנק נמנע מלהביא לעדות. מר נבון אשר הובא לעדות לא היה שותף למהלך של עצירת מן האשראי לחברה, ולא היה שותף להשתלשלות העניינים שהובילה לתביעה זו. גם מר אילן אל על אשר הינו דמות מפתח בהוצאה לפועל של מדיניות הבנק במרחב פעילות החברה לא הובא לעדות על אף שהיה צריך להביאו לעדות.
134. החברה חתמה על ההסכם בשנת 2012 באונס מוחלט לאחר שהבנק התעמר בחברה. נסיבות החתימה הן של כפיה כלכלית, כאשר החברה חתמה על ההסכם מבלי שיכולה הייתה לעמוד בהחזרים, והדבר היה ידוע לכל.
לכך יש להוסיף כי החברה סברה כי מר אסולין יפעל לתיקון הפרותיו וידאג במהרה להסדרת אשראי חלופי חדש ובינתיים יישא בהחזר ההלוואה ממקורותיו.
135. יש לדחות את טענת אסולין לפיה כאילו סוכם עימו כי בהדרגה יפחת סכום הערבות והוא ישוחרר בסוף מועד סילוק ההלוואה מערבותו.
136. מבין כל הטענות של מר אסולין נגד מר כהן והחברה נותרו שבבי טענות מוחלשות אשר לבטח אין בהן דבר ונמצא כי אף הן חסרות בסיס. ככל ויקבע כי יש בהן ממש הן ממילא לא מקימות לאסולין כל זכות לקבלת הסעדים המוכחשים בהודעתו.
137. הוכח כי לא דבק רבב בהתנהלותו של מר כהן. מיום יסוד החברה פעל מר כהן לטובת קידום עסקיה ונכסיה, על מנת לשמרה ולהשיא פעילותה ורווחיה לטובת בעלי המניות. מר כהן פעל בשיתוף מלא ובשקיפות מלאה כלפי כלל הגורמים. לא חרג מהרשאתו ולא ניצל את מעמדו לקידום אינטרסים אישיים שלו או של החברה בשליטתו, החורגים מעניינה של החברה.
138. ההחלטה להפסיק לשלם את ההלוואה הייתה החלטה עסקית סבירה, אשר הייתה נכונה בזמן אמת חלף החלופה של פירוק החברה והפסקת פעילותה. החזר ההלוואה גרם לנטל על החברה ואיים על המשך פעילותה. ההחלטה הייתה החלטת דירקטוריון ובעלי המניות של החברה. טענת מר אסולין כאילו היה ביכולתה של החברה, לא חפצה בכך, לשאת בהחזיר ההלוואה הינה טענה שקרית ומקוממת. תשלום החברה לבנק במקום לנושים בדין קדימה, היה בו משום העדפת נושים אסורה.
139. מחוות דעת מומחה מטעם הצדדים השלישיים עולה מעל לכל ספק כי לא היה ביכולתה של החברה לשאת בהמשך החזר ההלוואה, וכי המשך פירעונה של ההלוואה היה מביא את החברה למצב של גירעון חמור ביותר, ולהפסקת הפעילות העסקית שלה. העובדה שמפעם לפעם הייתה בחשבון החברה יתרת זכות, אינה מעידה שניתן היה לפרוע את ההלוואה, שכן טענה זו אינה לוקחת בחשבון את ההוצאות הנוספות שיש לחברה במהלך פעילותה.
140. חוות דעת מר צדוק, מטעם מר אסולין, התבררה כחוות דעת מופרכת. חוות הדעת מציגה את יתרת המזומנים בחודש מסוים, וזאת מבלי להפחית את סכום ההחזר של ההלוואה מהחודש הקודם.
חוות הדעת קרסה במבחן החקירה הנגדית.
141. הוכח כי כספי המשקיעים היו כספים המיועדים לצורכי מחקר ופיתוח ולא לשרת את חובות החברה. זאת כעולה מפורשות ממכתבי הגיוס שהוצגו בפני בית המשפט.
142. החלטת מר כהן לפתוח חשבון בנק על שמו הייתה סבירה והגיונית שכן פעל לשימור פעילותה של החברה בהתחשב בנסיבות הבלתי אפשרויות שנוצרו עד הבנק חדל מלאפשר את פעילות החברה בחשבונה אצלו. בנק מזרחי סירב לפתוח חשבון ע"ש החברה ומר אסולין מודע לכך.
ההחלטה לפתיחת החשבון נעשתה בהחלטת חברה מסודרת – באמצעות שיחת ועידה טלפונית.
143. במהלך ניהול החשבון ביצע מר כהן ביצע הפרדה ברורה בין נכסיו הפרטיים לבין נכסי חברת כוהנים ופעל בשקיפות מלאה כלפי בעלי המניות בחברה.
144. הטענה כאילו חברת כוהנים עכבה שלא כדין ולא על פי המוסכם, כספים אצלה באופן המשרת את מר כהן וכוהנים על חשבון תמר, נמצאה כחסרת כל בסיס וממילא לא הוכחה. הוכח כי התשלומים בוצעו במועדים הקבועים בהסכם שנכרת בין הצדדים. הוכח שהתקיימה הפרדה בפועל בין נכסים ו/או כספים של החברה, לבין כספים או נכסים של כוהנים. חברת כוהנים סחר אף ויתרה על עמלת הפצה ומכירה עבור שירותיה.
145. רק למר אסולין יש טענות נגד מר כהן. למר מימון וליתר בעלי המניות אין כל טענות נגד מר כהן ואף להיפך, והם עמדו לצדו במהלך ניהול הליך זה.