דיון בטענת הנתבעים לפיה הבנק הפסיק אשראי/ צמצם אשראי שלא כדין
דיון בטענת הנתבעים לפיה הבנק הפעיל לחץ פסול על החברה
דין בטענת מר כהן לפיה הסכם פריסת החוב נחתם בכפיה
דיון בטענת מר אסולין לפיה לאחר סיום תשלום החברה את ההלוואה, אמור היה מר אסולין להיות מופטר מערבותו
200. הבנק טען כי החברה הציגה לו נתונים אחרים ממה שהתבררו בדיעבד, דבר שגרם לו לחשוב שמדובר בחברה שיש לה הכנסות והיא תוכל לפרוע את האשראי שניתן לה.
מהעדויות שנשמעו בפני, לא מצאתי כי החברה הטעתה ביודעין את הבנק, אולם מצאתי כי כנראה מסרה לבנק תחזית אופטימית יתר על המידה, באשר לאפשרויות הצמיחה של החברה.
201. מר נבון שהיה מנהל הסניף בזמנים הרלוונטיים, וניהל את הדין ודברים מול החברה טרם מתן האשראי, זכר הוצג לו פרוספקט של מכירות, וכי הוצג לו שיש כבר מוצר ובוצעו הזמנות, ויש משקיע שמעוניין להיכנס לחברה. וראו עדותו: "...אני זוכר שרוני ישב אצלי והראה לי פרוספקט שיש מכירות לגרמניה ולמפעלים פה. אני זוכר את הפרוספקט עם המוצר ועם הלוגו, כלומר שיש מוצר.." (פרו' עמ' 34 שור' 30 – 34). ובהמשך: "..היו הכנסות היה משקיע והיה מוצר, את זה אני זוכר בוודאות.." (פרו' עמ' 35 למעלה). "..הוצג לי שיש מוצר שיש מכירות לאחד המפעילים (צ"ל מפעלים – הח"מ), הכימיים ויש כוונה למכור למישהו בחו"ל נדמה לי גרמניה.." (פרו' עמ' 38 שורות 27 – 28).
מר נבון אכן לא הציג אילו מסמכים עמדו לפניו טרם קבלת האשראי, אולם גם החברה לא הראתה לבית המשפט את הממסמכים שהציגה באותה עת בפני הבנק טרם מתן האשראי. כך למשל מחקירתו הנגדית של ב"כ הצדדים השלישיים, עלה כי הוצגה לבנק מצגת (פרו' עמ' 35 שור' 14 – 15, שור' 19 – 20). מדוע אם כן לא הובאה אותה מצגת לעיון בית המשפט?, מדוע לא הוצג לבית המשפט הפרוספט שהוצג בזמנו לבנק (לבית המשפט הוצג פרוספקט של החברה אולם הוא משנת 2018).
202. כך או כך, עדותו של מר נבון לגבי מה שראה ומה שהוצג לו טרם מתן האשראי מתיישבת עם עדויות ומסמכים שהוצגו לפני בהליך זה.
מר כהן בתצהירו ציין בסעיף 96 לבקשת הרשות להגן כי הציג לבנק את הפטנט. מר כהן הכחיש בחקירתו הנגדית עניין זה (פרו' עמ' 177 שור' 18 – הסוף, עמ' 178 למעלה), אולם בתצהירו כאמור הדברים רשומים.
מהעדויות שנשמעו בתיק עולה אולם כי היה לחברה פטנט רשום רק בשנת 2012 (פרו' עמ' 171 שור' 26 – 27).
לתיק הוגש הסכם הפצה שחתמה החברה בזמנו עם חברת יורו – סיל בע"מ, שם נרשם כי חברת יורו – סיל בע"מ תרכוש מהחברה את המוצרים (ההסכם צורף לתצהיר הנתבעים), מכאן כי היה אז מוצר.
ראה מוצג צד ג'10, דו"חות כספיים של החברה לשנת 2016 (פורסם בנובמבר 2007), שם נרשמה "עלות מכירות" בסך של 56,320 ₪. מכאן כי היו אז מכירות.
203. מר נבון ציין כי בהמשך התברר שלחברה אין מכירות ואין מוצר (פרו' עמ' 38 שור' 32, פרו' עמ' 39 שור' 3).
204. מר מימון העיד בחקירתו הנגדית כי הגדרה של חברה עם רעיון בשלבי פיתוח היא הגדרה סבירה, למצבה של החברה במועד נטילת האשראי (פרו' עמ' 87 שורות 22- 23).
205. צודקים הנתבעים בטענותיהם לפיהן בשנת 2008, במועד הגדלת האשראי, כבר היו לבנק יותר נתונים על החברה. יחד עם זאת דומה כי גם בשנת 2006 וגם בשנת 2008, אפפה את עובדי החברה אופטימיות יתר, בנוגע ליכולת של החברה לפרוץ לשווקים ולהרוויח, וכך כנראה גם "שודרו" הדברים לבנק.
ראו למשל עדותו של המנכ"ל, מר הורביץ לפיה: "..בשנת 2007 גייסתי משקיעים זרים ומשקיעים מישראל. באותה תקופה הייתה התעניינות עולמית בטכנולוגיה של תמר. בשנת 2008 התקיים מו"מ מתקדם לביצוע "אקזיט" של החברה לפי שווי ל כ – 10 מליון דולר" (סעיף 5 לתצהירו). וראו בהמשך: "..בשנת 2008 הבאתי משקיע ישראלי שהיה מוכן להשקיע כמיליון ₪ בפעימות והצגתי אותו בפני דירקטוריון החברה באותה עת". (סעיף 7 לתצהירו).
ראו גם מכתבו של מר רוני כהן אל הבנק מיום 15.12.13: "...ואנו משוכנעים שחברת תמר לא מקומה במחלקה משפטית אלא במחלקה עסקית ראשונה במעלה עם חברות ישראליות אחרות שהעזו לומר לעולם שאנו שונים וחושבים ויוצרים אחרת....כולנו ללא יוצא מהכלל מאמינים ומבינים במה שאנחנו עושים והראיה היא ש3 חברות זרות שונות 1 גרמנית 2 מארה"ב קנו 6 אחוז מהחברה בערך 5 מליון דולאר אמריקאי עוד לפני שיצאנו עם המוצר החוצה לשווקי העולם. וראו בהמשך המכתב: "החברה הצליחה לפתח מוצר (שערך 6 שנים) הפיתוח מוצלח מאוד עם התקנות ניסיון ברחבי העולם עם פוטנציאל שוק של 4 מליארד דולר ב10 שנים הקרובות.." (מוצג ת/16).
206. לפי עדות כל הנתבעים, הבנק אמר להם בזמן אמת, כי הם רוצים לסלק את האשראי לאור כך שהחברה רק צרכה אשראי ולא ייצרה הכנסות.
ראו למשל עדותו של מר מימון לגבי דברים שנאמרו לו בזמן אמת בפגישות שלו עם הבנק: "..הם אמרו שהם לא גורם מתאים לתת אשראי לחברה שעוסקת בתחום הפיתוח והם לא ידעו שזו חברה בתחום הפיתוח ומשנודע לו שהליך הייצור הוא ארוך והליך סילוק האשראי הוא מצומצם הוא רוצה לסלק את האשראי.." (פרו' עמ' 91 שורות 19 – 22).
207. כלומר, בחלוף הזמן, לאחר כ – 3 שנים החל ממועד פתיחת החברה, ביקש הבנק לבחון מחדש את מתן האשראי לחברה. אני לא מוצאת בכך כל פסול, ומדובר בפרורגיטבה של הבנק.
בכל אותן שנים, החוב של החברה לבנק הלך ועלה, הלך ועלה, ולא היה גידול משמעותי בהכנסות.
הוכח כאמור כי מה שהוצג לבנק בזמנו היה לא מדויק וכנראה אופטימי מידי, בהתאם להלך הרוח של החברה. גם טבעי הוא שכאשר חברה באה לבקש אשראי היא לא מציגה לבנק כאילו המוצר שלה לא יצליח, לא יהיו לה הכנסות, ולמוצר לא יהיה שוק, אלא להפך.
208. כך או כך גם אם היה מוכח כי הוצגו לבנק תחזיות ריאליות, וכי הוצג לו כי מדובר בסטארט אפ שאין לו הכנסות ואין לו מוצר ואין לו עדיין פטנט, עדיין היה מותר לבנק לשקול מעת לעת את מדיניות האשראי שלו וגם לשנות אותה.
לפי עדויות מר אמזלג ומר נבון, הבנק בוחן מעת לעת את האשראים שהוא נותן, ומבצע "קרדיט רביו" מעת לעת.
אשראי ניתן בדרך כלל לתקופה של שנה והבנק בוחן את המדיניות שלו כל הזמן מחדש.
הדבר גם עולה בקנה אחד עם תנאי ניהול החשבון, עליהם חתמה החברה בפתיחת החשבון. הבנק אינו חייב לתת את האשראי מעתה ועד עולם, ורשאי לבחון מעת לעת את נושא העמדת האשראי מעת לעת (ראה עדות מר נבון פרו' עמ' 36 שורה 13).
וראה עדות מר אמזלג: "...כל בקשת אשראי שיוצאת בבנק, התוקף המקסימלי שלה הוא שנה, על כל בקשת אשראי חדשה, או קרדיט רביו, זה בחינה מחדש של האשראי אחרי שנגמר התוקף של האשראי הקודם. נניח שהלקוח הוא יש לו מסגרת של חצי מליון, ולא מבקש אשראי אחרי שנה, אני עדיין צריך לבחון את התיק כקרדיט רביו גם לא ביקש בקשה חדשה.." (פרו' עמ' 49 למטה, עמ' 50 למעלה). וראו בהמשך: "..מסגרות שניתנות בחשבון הן ניתנות עד שנה או לפעמים פחות. הבנק לא מחויב, סתם לקוח שנותן לו הלוואה של 100,000 ₪ לא מחויב להיות כל הזמן עם ההלוואה הזו..." (פרו' עמ' 76 שורות 13 – 14).