בענין ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, (1.9.15), (להלן: "הלכת אדלר"), נקבע בפסקה 77, לגבי השאלה האם מדובר "במעין שותפות" כך:
"מהי אותה מעין-שותפות שבה אובדן האמון בין בעלי המניות (ה"שותפים") יכול, במקרים המתאימים, להצדיק סעד של הפרדת כוחות אף אם הטוען לקיפוח לא עתר לסעד זה ואף בהיעדר קיפוח? סיווגה של חברה כמעין-שותפות לצורך הענקת סעד של הפרדת כוחות במקרים דנן צריך להיעשות בזהירות, תוך מתן תשומת לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. לצורך סיווג זה, ניתן להיעזר בשורה של מבחני עזר, ובכללם: האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה; מהו מספר בעלי המניות; ומהם יחסי אחזקותיהם [עיינו: כהן, בעמ' 164]. ניתן כמובן להעלות על הדעת מבחני עזר נוספים – כגון: האם מדובר בחברה משפחתית; עד כמה ענֵפים ומגוונים עסקיה של החברה; מהי מדיניות חלוקת הרווחים ונטילת הערבויות בחברה; וכיצד בחרו הצדדים להציג את עצמם בינם לבין עצמם ומול צדדים שלישיים – אם כי ניתן לסבור כי מבחנים אלו נותנים דגש רב מדי לצורת היחסים שבין בעלי המניות במקום להתמקד במהותם. על כל פנים, ברי כי הבחינה צריכה להיות קפדנית וכי אין לתת לאף מבחן – כשהוא עומד בפני עצמו – משקל מכריע.
האם עסקינן בחברה שהינה "מעין שותפות" שבה ישנה ציפיית ניהול לכל אחד מבעלי המניות?
16. טוען גדעון כי ענייננו הינו בחברה משפחתית, שאינה מתנהלת לפי הפרוצדורה הרגילה, אלא כמעין שותפות, במסגרתה, זכאי כל שותף למלוא המידע והמסמכים של החברה, ולוקח חלק פעיל בניהולה של החברה. בהלכת אדלר שלעיל, היה שימוש במבחנים בהם: היחס האישי שבין בעלי המניות, האמון ההדדי, ההבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה, החלטה על הגבלת עבירות המניות, מספר בעלי המניות ויחס האחזקות, היות החברה משפחתית, מדיניות חלוקת הרווחים, הצגת בעלי המניות כשותפים והערבויות לחברה. טוען גדעון כי ענייננו במעין שותפות. הצדדים כולם בני משפחה, כאשר החברה הוקמה כחברת דור שני להקמתה בידי האבא בכור ז"ל. גדעון טוען להחלטות משותפות שהתקבלו באסיפה הכללית, לחילופי מידע מלאים בין הצדדים ושיתוף. גדעון אף טוען שלא התקבלו באופן פורמלי "החלטות" אלא האחים הסכימו שדי ב"רוח" הדברים שנדונו במסגרת האספות השונות. טוען גדעון כי לא היתה משמעות לדירקטוריון החברה ממילא כל ההחלטות התקבלו לאחר דיון באספה הכללית וללא הצבעה פורמלית. טוען גדעון שאין מקום לטענת המשיבים להיות החברה "רגילה" ושלא צורף כל פרוטוקול של החלטות הדירקטוריון. כך בין היתר טוען גדעון שניתן ללמוד על ההחלטה לחלוקת דיבידנד בשיעור 50% מהרווח השנתי. לפיכך טוען גדעון כי מלוא מבחני העזר להיות החברה "מעין שותפות" לפי הקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה התקיימו בענייננו ובהתאם, כי ציפיית הניהול המשותפת שלו נפגעה ולכן הינו זכאי לסעדים המבוקשים.