10. בתיק הפש"ר, בעת ששטיבי פירט את מצבת חובותיו וזכויותיו ומנה אותם, הוא לא הזכיר כי הוא זכאי לסך של 600,000 ₪ על-בסיס המחאת זכות נטענת מאילון; שטיבי לא נתן לכך הסבר [עמ' 943 ש' 13-3]. הדברים מתיישבים היטב עם מה שנקבע לעיל על-אודות טיבה של ההמחאה.
--- סוף עמוד 100 ---
11. חרף טענתו של שטיבי כי על-בסיס המחאת הזכות מאילון קוזז חובו למסיקה, כשביקש לקבל הפטר בתיק הפש"ר בשנת 2012, עשה כן על-בסיס הצהרה כי מלוא החוב למסיקה בסך 700,000 ₪ עומד בעינו; הוא לא תיקן הצהרה קודמת על-אודות חובותיו לנושים, תוך התייחסות לחוב למסיקה ככזה שנפרע – למצער ברובו, על-בסיס קיזוז אל-מול המחאת הזכות מאילון [עמ' 923 ש' 26-12]. יש בכך הודאה של שטיבי כי חרף ההסכם הנטען עם אילון, הוא נותר חייב למסיקה את מלוא החוב ללא כל הפחתה על-בסיס קיזוז. דוקטרינת ההשתק השיפוטי מונעת משטיבי לטעון אחרת בהליך דנן.
12. לא רק שטיבי התנהל כמי שאינו מייחס כל משמעות אופרטיבית להמחאת הזכות מאילון; גם מסיקה התנהל כך. לדברי שטיבי, מסיקה לא הכיר בהמחאת הזכות מאילון ובקיזוזה אל-מול החוב לו; הוא הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר בגין מלוא חובו של שטיבי בסך 700,000 ₪, תוך שהודיע לשטיבי כי אינו חייב לאילון דבר [עמ' 922 ש' 22-16; עמ' 937 ש' 22-20; עמ' 938 ש' 5-2; עמ' 939 ש' 25-15; עמ' 949 ש' 12-9; עמ' 956 ש' 10-9; עמ' 959 ש' 15-13]. מאחר שמסיקה לא הביא ראיות להוכחת החוב, הנאמן דחה את תביעת החוב [עמ' 924 ש' 11-1, 21-18].
13. שטיבי טען שבתיק הפש"ר ניתן לו הפטר מחובותיו, לרבות החוב למסיקה שנדחה בידי הנאמן [עמ' 924 ש' 24 עד עמ' 925 ש' 4; עמ' 957 ש' 7-2, 25-20]. הדברים אינם מתיישבים עם עדותו כי נושא חובו למסיקה לא תם ולא נשלם, והוא מצפה כי הכרעה בעניין זה תינתן בהליך דנן.
14. עדותו של שטיבי לא עוררה אמון. לעיל צוין כי הוא סתר את עצמו בכל הנוגע לזיהוי הכרטסת נושא המחאת הזכות הנטענת מאילון. שטיבי טען כי במועד כריתת ההסכם, לא ידע שאילון הגיש תביעה נגד עמסת על-בסיס הכרטסת; בתצהירו הודה דווקא בכך שדבר הגשת התביעה הובא לידיעתו על-ידי אילון [השוו עמ' 926 ש' 14-10 לעמ' 926 ש' 17 עד עמ' 927 ש' 12 ור' גם עמ' 928 ש' 2-1 אל-מול ש' 21-19]. ניסיונו של שטיבי ליישב את הסתירה היה גמגום בוטה.
15. על-יסוד הדברים הללו, נדחות טענות התביעה שנגד ככל שהן נסבות על המחאת הזכות.