6. לטענת שטיבי, נערך על כך הסכם בכתב בינו לבין אילון במשרד אחיינו של שטיבי, עו"ד איתי שטיבי (להלן עו"ד שטיבי) [עמ' 918 ש' 4-1]. שטיבי מילא את חלקו בהסכם, פעל להפחתת החוב של אילון לרשויות המס ופרע אותו ב-2010-2008 בסך של כ-100,000 ₪ באמצעות שיקים שקיבל מהמעביד שלו דאז, חיים אלקובי. לשטיבי לא היו אז שיקים כי היה מוגבל [עמ' 918 ש' 26-14; עמ' 191 ש' 5; עמ' 946 ש' 19-15]. נטען כי הזכות שאילון המחה לשטיבי נסמכה על היתרה בכרטסת עמסת; כאשר הוצגה הכרטסת הפרטית לשטיבי, הוא מסר גרסה סותרת בכל הנוגע לזיהויה ושיוכה להסכם הנטען עם אילון [עמ' 925 ש' 26-7]. לא רק בכך
--- סוף עמוד 99 ---
הותיר שטיבי רושם שלילי. את דבר קיומו של החוב למסיקה לא ציין בתצהיריו; לא נמצא בפיו הסבר מניח את הדעת לכך [עמ' 919 ש' 13-7].
7. ההסכם הנטען בין אילון לשטיבי, בו נעשתה המחאת הזכות הנטענת, לא הוצג. לדברי שטיבי, הוכן רק עותק אחד שלו אשר נשמר אצל עו"ד שטיבי, כך לפי דרישת אילון, אך הוא אבד ולא אותר [עמ' 918 ש' 8-5; עמ' 940 ש' 7-5, 26; עמ' 941 ש' 5; עמ' 944 ש' 10-8, 18-17]. גם השיק שכונן את החוב של שטיבי למסיקה לא הוצג [עמ' 919 ש' 16-14].
8. בזמן אמת, עם תשלום חובו של אילון למס הכנסה, לא הודיע שטיבי למסיקה על המחאת זכות שקיבל לטענתו מאילון תוך קיזוזה אל-מול חובו למסיקה. לדבריו, ביקש להשתמש בהמחאת הזכות כ'פוליסת ביטוח' כלפי מסיקה, אם הלה יעורר את דבר החוב ויפעל נגדו [עמ' 919 ש' 24-21]. ודוק: שטיבי מסר שלא ביקש לגבות ממסיקה את הזכות שקיבל מאילון, אלא אך לקזזה אל-מול חובו שלו למסיקה [עמ' 931 ש' 10-9; עמ' 932 ש' 7-5]. דא עקא, קיזוז לא נעשה בסתר; כדי שיהא בר-פועל יש ליתן עליו הודעה גלויה לפי סעיף 53 בחוק החוזים (חלק כללי). אי-מתן הודעת קיזוז למסיקה על-אתר, עם קבלת ההמחאה הנטענת מאילון, הייתה עלולה לחשוף את שטיבי לטענת שיהוי שתפגום בכנות של המחאת הזכות הנטענת ובקיזוז שביקש לערוך על-פיה. הימנעותו של שטיבי ממתן הודעת קיזוז למסיקה מיד לאחר עריכת ההסכם עם אילון אומרת אפוא דרשני ופועלת לחובתו.
9. שטיבי העיד שרק בשנת 2012, עם המצאת הודעה למסיקה כנושה בתיק הפש"ר שניהל שטיבי (להלן תיק הפש"ר), הוא הביא לידיעת מסיקה את דבר קיומו של ההסכם הנטען בינו לאילון [עמ' 921 ש' 11 עד עמ' 922 ש' 13]. לפי גרסה אחרת של שטיבי, נעשה הדבר רק בשנת 2014 [עמ' 932 ש' 22-20; ר' גם עמ' 934 ש' 8 ועמ' 935 ש' 19-11]. לא כך מתנהל מי שלטענתו הצליח לפטור עצמו מחוב שהציק לו ושלשיטתו מחזיק בהמחאת זכות איתנה שמקזזת את החוב. ביטוי לכך יש בהודאת שטיבי כי לטעמו, מסיקה היה עשוי לכפור בהמחאת הזכות ובהיותה מקזזת את החוב למסיקה [עמ' 919 ש' 26 עד עמ' 920 ש' 1]. עד כדי כך היה מתווה המחאת הזכות מאילון וקיזוז החוב למסיקה באמצעותה רעוע בעיני שטיבי, שהוא ציין כי הוא מקווה שתינתן עליה הכרעה בפסק-הדין דנן [עמ' 920 ש' 25-21]. שטיבי הודה כי בין קניית זכותו של אילון בשנת 2009 לבין ידועו של מסיקה עליה במועד בו לא הצליח לנקוב, בין 2012 ל-2014, הוא לא עדכן איש על המחאת הזכות וקיזוז חובו למסיקה על-יסודה [עמ' 936 ש' 18 עד עמ' 937 ש' 13; עמ' 947 ש' 19-16; עמ' 948 ש' 25-24]. יש בכך כדי ללמד על טיבה הממשי של המחאת הזכות, אם וככל שהייתה בכלל.