2. אילון כפר בטענות שהועלו בנוגע להמחאת הזכות [ת/3]. שטיבי אכן טיפל בחובו למס הכנסה, אך לא דובר בחוב של כ-600,000 ₪; אילון העריכו ב- 80,000-70,000 ₪ [עמ' 659 ש' 19 עד עמ' 660 ש' 1; עמ' 660 ש' 8-7; עמ' 661 ש' 3-1; עמ' 706 ש' 18 עד עמ' 707 ש' 4]. גם בהקשר זה הקפיד אילון ליצור מיסוך והסתרה. הוא הודה שפעל לתשלום חובו למס הכנסה באמצעות צד שלישי, שטיבי, ונימק זאת: "לי התאים שהשם שלי לא יהיה קשור כלל" [עמ' 707 ש' 4]. כשעומת עם חסר בתצהיר שהגיש באופן מיוחד בנושא זה בהשוואה לעדותו לפני, ענה: "אני
--- סוף עמוד 98 ---
מספר את הצד שלי. אני מאמין שבחקירה הנגדית, אולי דברים יהיו יותר ברורים" [עמ' 708 ש' 18-17]. זו תשובה של כזבן. מי שגרסת אמת בפיו מקפיד לגולל אותה כולה, ברחל-בתך-הקטנה, בתצהירו ואינו משליך על כך שדווקא החקירה הנגדית תספק לו במה להשלמת עדותו הראשית ולתיקון פגמיה וחסריה. בהמשך שינה אילון את טעמו וטען כי לא פירט את מלוא המידע הרלוונטי בתצהירו כי אינו מתייחס לשטיבי והלה כלל לא קשור לתביעתו [עמ' 709 ש' 26-23]. אכן, גם בסוגיה זו הותירה עדותו של אילון רושם שלילי גלוי, אך לא די בכך כדי לגרום לקבלת התביעה נגדו בגין המחאת הזכות. אותם פגמים נגלו גם בעדותו של מסיקה.
3. לגרסת מסיקה, שטיבי היה חייב לו כסף; דובר בסדר גודל של 600,000 עד 800,000 ₪. מאחר ששטיבי היה פושט רגל, לא עשה מסיקה דבר לגביית החוב ואף לא הגיש תביעת חוב לנאמן [עמ' 1355 ש' 14-1]. לפי עדותו, שטיבי חב לו אישית ואף המחה למסיקה אישית את זכותו כלפי אילון [עמ' 1357 ש' 19-16]. מסיקה הודה שזכותו לקבל משטיבי כסף לא הומחתה לעמסת [עמ' 1355 ש' 26-24]. די בכך להוביל לדחיית התביעה שכנגד בגין המחאת החוב; מסיקה לא תבע אישית בגין המחאת החוב, ואילו עמסת – שתבעה, חסרה מעמד לתבוע בעניין זה.
4. בעומדו לחקירה נגדית לא דבק מסיקה בגרסת כתב-התביעה לגבי המחאת החוב גם מהיבטים נוספים. עתה טען שלא כלל בתביעה שכנגד את הסך 600,000 ₪ כ'טענת חרב' אלא רק כ'טענת מגן'; מדובר אך בטענת קיזוז, אם תתקבל תביעת אילון [עמ' 1356 ש' 25-8]. תביעתו של אילון נדחתה במלואה ואשר על כן לא עומדת כנגדה כל טענת קיזוז. טעמים נוספים למכביר לדחיית התביעה שכנגד ברכיב המחאת הזכות עלו מעדות שטיבי.
5. שטיבי מסר כי בשנת 2001 חברה שלו, שאש השקעות בע"מ, הייתה חייבת לחברה של מסיקה שאינה מדיה או עמסת כ-600,000 ₪, על-בסיס שיק ששטיבי היה ערב לו (להלן החוב למסיקה). השיק חולל באי-פירעון ונוצר חוב אישי של שטיבי על-פיו [עמ' 917 ש' 18-11]. החוב לא נפרע. אילון פנה לשטיבי בשנת 2009 וביקשו לטפל כרואה-חשבון בחוב של אילון למס הכנסה וקנסות שהוטלו בגדרו; לאחר הפחתת הקנסות, ישלם שטיבי את חוב המס של אילון ובתמורה יעביר אילון לשטיבי זכות לקבל ממסיקה סך של כ-600,000 ₪ על-מנת ששטיבי יוכל לקזז סכום זה כנגד החוב למסיקה [עמ' 917 ש' 6-4, 26-20].