ב. פסק-הדין החלקי בתביעת אילון
1. בתיק חיפה ניתן פסק-דין ביום 30.8.2012 (להלן פסה"ד בתיק חיפה). בכל הנוגע לענייננו, נקבע בו כי א' עטרה שילמה לעמסת 669,000 ₪ בעסקת הסופר, תוך קבלת תביעתה נגד עמסת וחב' חשוב בגין הפרת החוזה שנסב על עסקה זו. נקבע כי הסכום שולם במזומן ביום 1.2.2004 – הוא תאריך חתימת החוזה בעסקת הסופר, ואילו רכיב המע"מ בגינו שולם לעמסת בשיק. הנתבעות שם השיגו על פסק-הדין בהגשת ערעור שנדחה ביום 15.4.2013 (להלן פסה"ד בערעור) [ע"א (חי') 47902-10-12 ע.מ.ס.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' א. עטרה סחר רכב בע"מ]. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית-המשפט העליון נדחתה גם היא [רע"א 3567/13 ע.מ.ס.ת ניהול והשקעות בע"מ נ' עטרה סחר רכב בע"מ (2013)].
2. בכתב-הגנתה טענה עמסת כי סך 669,000 ₪ שתבע אילון כסעד עיקרי, תוך יחוסו לנכס בחדרה, הוצג בראיות חב' עטרה בתיק חיפה כמה ששילמה היא עבור הסופר. עוד הוטעם כי בתיק חיפה הייתה גרסתו של אילון כי לא היו לו עסקים נוספים עם עמסת זולת העסקה של רכישת הסופר, באופן שאינו מתיישב עם גרסת כתב-התביעה המתוקן וטענת קיומו של תשלום עבור הנכס בחדרה [סע' 23].
3. נוכח קביעות פסה"ד בתיק חיפה, הגישה עמסת בקשה שנסבה על הסעד העיקרי שנתבע בהליך דנן. הבקשה הוכרעה בהחלטתי מיום 3.9.2014 שמהווה למעשה פסק-דין חלקי בתביעת אילון. תביעתו של אילון לתשלום 669,000 ₪ בצירוף שיערוך, בגדרו של הסעד
--- סוף עמוד 5 ---
העיקרי שנתבע, נדחתה בשל קיומו של השתק שיפוטי שיסודו בתיק חיפה. כך נקבע באותה החלטה [בחלק (א)8 סיפא]:
למקרא פסה"ד שניתן בהליך הקודם ברי ונעלה מספק כי הסך של 669,000 ₪ ששולם ביום 1.2.2004 נזקף לתשלום שביצעה עטרה לידי עמסת לשם רכישת הנכס בחיפה. מדובר באותו תשלום עצמו שנרשם בכרטסת האנונימית. קיימת אפוא הכרעה שיפוטית חלוטה שקובעת כי עסקינן בתשלום שבוצע בידי עטרה - ומכאן שהוא לא בוצע בידי התובע באופן אישי; כי הוא בוצע בגין רכישת הנכס בחיפה - ומכאן שהוא אינו עשוי להיזקף לרכישת הנכס בחדרה או להתחייבות לרוכשו. כאמור, בכתב-התביעה המתוקן (ואף בכתב-התביעה הראשון), כלל התובע עתירה עיקרית לסעד כספי על-יסוד הרישום בכרטסת האנונימית; רק כסעד חלופי ביקש לחייב את עמסת על-יסוד הכרטסת ע"ש התובע. על כן בכל הקשור לעילת התביעה ולסעד שיסודם בכרטסת האנונימית, קרי, תביעה כספית לתשלום הסכום אשר ננקב בה בסך נומינלי של 669,000 ₪, אין מנוס מלקבוע כי יש לדחות את התביעה על-יסוד תורת ההשתק השיפוטי.