9. לדברי מסיקה, שאר התנועות בכרטסת הפרטית מבטאות מקרים נוספים לגביהם הוא התנהל באותו אופן; לא כל פרטי המקרים הללו היו זכורים לו [עמ' 825 ש' 16-12; עמ' 827 ש' 827 ש' 5-4]. הוא חזר על העיקרון שניצב מאחורי הרישום בכרטסת: "[...] הכל זה קבלות אילון אביב, כי, בכדי לצבוע משהו, אני חייב לכתוב בהנהלת חשבונות כאילו הוצאתי קבלה, כאילו הופקד כסף לחשבון" [עמ' 827 ש' 9-7; ר' גם עמ' 828 ש' 2-1]. הקבלות שנזכרו בכרטסת הפרטית ככאלה שיצאו על-שם אילון לא היו קבלות אמת ולא נמסרו לו, אלא הופקו במסגרת אותה מראית-עין שהכרטסת הפרטית נועדה ליצור [עמ' 880 ש' 19-12; עמ' 881 ש' 8-6, 26-18; עמ'
--- סוף עמוד 51 ---
882 ש' 8-2; עמ' 1206 ש' 22-17]. באופן כללי, הסך 600,500 ₪ ביטא יתרת כסף בעמסת שאין עליה הסבר נכון [עמ' 1201 ש' 1; עמ' 1206 ש' 12-11].
10. נ/18 ו-נ/19 הוגשו במהלך עדותו של מסיקה; הם עוד קטעי כרטסת של עמסת, אותה כרטסת לגביה הצהיר מסיקה: "אני יכול לרשום על כל מי שאני רוצה כרטיס. [...] אז שמתי כרטיס, שממנו הצלחתי לעשות משהו" [עמ' 1373 ש' 8-7]; וכן: "[...] רוצים כסף בתוך החברה ולא יכולנו איך להכניס את הכסף, רשמנו אותו אצלו. [...] אצל אביב אילון" [עמ' 1374 ש' 4-1]. בית-משפט זה לא יעסוק בפן הפלילי או המיסויי של הדברים. בכל הנוגע לפן האזרחי שנוגע להכרעה כאן, מדובר ברישום כוזב במסמכי תאגיד. הוא הופך כל קטע כרטסת עליו ביקש מסיקה להסתמך למסמך חסר ערך ראייתי, כל עוד לא הוכח תוכנו דבר-דבור-על-אופניו בתיעוד חיצוני לו, כזה שלא היה עשוי להיות נתון לשינוי ולעריכה מן הסוג שנעשה בכרטסת עמסת עצמה.
11. מסיקה גילה דעתו כי ביכולתו לעשות במסמכי הנהלת החשבונות של חברה בבעלותו כל העולה על רוחו ובתוך כך לייחס סכום ששייך לו – לאחר זולתו, על-בסיס התנהלות שבמובהק אינה כחוק ועל-מנת לספק אינטרס עצמי. נוכח הצהרתו זו, מלוא התיעוד החשבונאי של מסיקה, של עמסת ושל מדיה הראשונה – היא החברה שניצבה במוקד התביעה שנגד, חשודים כלא נכונים ומוטים עד שיוכח אחרת. הוכחה לכשרותם שהיא חיצונית לרשום בהם לא הובאה, ולפיכך הם בבחינת ראיה פסולה שלא ניתן לקבוע על-יסודה דבר, לא לצרכי תביעתו של אילון אך גם לא לצרכי התביעה שכנגד.
12. לא רק ברישום בכרטסת עמסת ככל העולה על רוחו הודה מסיקה אלא גם בהדחת רעייתו אתי, מנהלת החשבונות של עמסת, ליתן עדות שקר בתיק חיפה כדי לא לחשוף באותו מועד את אי-התאמת הרישום בכרטסת למציאות [עמ' 797 ש' 6 עד עמ' 800 ש' 2]. מסיקה אישר כי הכרטסת הוכנה בידי רעייתו לפי הוראותיו [עמ' 798 ש' 11-5]; בהתייחסו לעדותה בתיק חיפה, הצהיר: "אשתי קיבלה, קיבלה הוראות ממני בדיוק מה לומר לגבי הנושא של הכרטסות" [עמ' 800 ש' 2-1; ר' גם עמ' 803 ש' 11-7; עמ' 841 ש' 12-4; עמ' 878 ש' 17-14]. עוד אמר על עדות רעייתו בתיק חיפה והנחיות שנתן לה לקראתה: "היא פחדה מהפללה עצמית, זה אינפורמציה שהיא קיבלה ממני, לפני שהיא הולכת להעיד. [...] מדברים איתך על כרטסת, ידוע לך בדיוק מה עשיתי בתוך הכרטסת, את לא מצביעה. הכסף, מה שכתוב בכרטיס, זה מה שיש בכרטיס" [עמ' 804 ש' 24-22].