13. בדברים הללו נימק מסיקה את עדותה של אתי בתיק חיפה, לפיה מה שיש בכרטסת הפרטית הן תנועות אמת. הוא שב והדגיש שהדבר נבע מחשש להפללה עצמית והיא העידה כך בהוראתו [עמ' 805 ש' 5; עמ' 811 ש' 25-12; עמ' 841 ש' 24-20; עמ' 843 ש' 25 עד עמ' 844 ש' 2; עמ' 846 ש' 7]. מסיקה הצהיר: "עדיף לי שאשתי תמסור עדות שקר, מאשר החברה תיכנס לסחרור או בעיה. [...] היא קיבלה הוראות חד-משמעיות שלא משתמעות לשני פנים. כל מה, מדובר בכרטסת, זה כספים שלנו, שאנחנו עשינו סוג של מכבסה בתוך החשבון, בתוך השם אביב
--- סוף עמוד 52 ---
אילון ולכן לא לומר כלום" [עמ' 842 ש' 17-8]. מסיקה הודה שגם הוא עצמו נתן עדות שקר בתיק חיפה, בדברו שם על היתרה בכרטסת הפרטית [עמ' 870 ש' 21-13; עמ' 871 ש' 8-1].
14. מסיקה טען שבתצהיריו לא התייחס לכרטסת הפרטית, ביודעין ובכוונת מכוון [עמ' 1228 ש' 25 עד עמ' 1229 ש' 6; עמ' 1231 ש' 23; עמ' 1232 ש' 6-1]. אין בכך אמת [סע' 12 ב-נ/6]. אפילו זה כך, הדבר אינו פותח בפניו פתח להגשת מסמכים חדשים בעומדו לחקירה נגדית, בשלב מתקדם מאוד של הבירור ובלי שניתנה לאילון הזדמנות להתייחס אליהם בעדותו. תוצאה אחרת כרוכה בעיוות דין ואין להתירה.
15. יודגש: מסיקה בחר את העיתוי שבו פנה לקבל יעוץ ומסר גרסה חדשה נוכח מה שהציג כהסרת סיכון להפללה עצמית. הדבר לא הקנה לו יש מאין רשות להציג, מדי דיון בו התייצב להיחקר על תצהיריו, מקטעים חדשים של כרטסת עמסת אשר לא גולו ולא הוצגו קודם לכן. כפי שיובהר מיד, מסיקה הודה במתן גרסה כוזבת לפחות בחלקה בתצהירו. הוא הודה בהדחת רעייתו ליתן עדות שקר בתיק חיפה. מבוקשו להציג עצמו כמגנו של בית-המשפט מפני הטעיה, זאת לצרכי קבלת היתר להגשת קטעי כרטסת חדשים שנשלפו לראשונה בהעידו לפני, הוא זעקת קוזק נגזל [עמ' 1226 ש' 23 עד עמ' 1227 ש' 16]. אין בכך כדי לאפשר לו להציג מסמכים חדשים שלא הוגשו במועד המתאים לכך, קל וחומר שעה שלא הוגשה בקשה כדין, נתמכת בתצהיר, שתסלול את הדרך להגשתם [ור' גם דברי בית-המשפט בעמ' 1243 ש' 19-14]. בשל כך, אין כל מקום להתייחס לתיעוד שמסיקה חשף לראשונה רק בעדותו בחקירה חוזרת והוא אינו עשוי להיחשב חלק מן התשתית הראייתית שעל-יסודה תוכרע המחלוקת [ור' עמ' 1369 ש' 12-9 והתנגדות בא-כוח אילון להגשתם בעמ' 1370 ש' 13; התיעוד הוגש וסומן נ/18 ו-נ/19 בלי לגרוע מן ההתנגדות, ור' עמ' 1378 ש' 8-3, 21-18].