4. על קשיי עדותו של ברקוביץ במונחי מהימנות עמדתי לעיל. עד כדי כך הקפיד גיסו של אילון לשלול כל דבר שעשוי להיות מיוחס לאילון, עד שטען שאינו יודע דבר על הקמת מדיה השניה [עמ' 1762 ש' 22-18]. אחר-כך שינה טעמו וטען כי יש לו זיכרון עמום בנושא, אך הוא לא היה קשור לחברה זו [עמ' 1763 ש' 5-2]. כשהוצג לו שדווקא אילון הוא שקשר אותו למדיה השניה השניה, ענה: "נכון" [עמ' 1764 ש' 19-18]. אילו הייתה עדותו של ברקוביץ עדות אמת כנה, לא היה עמל להימנע מכל אזכור של אילון, ולו גם לגבי חברה שאין מחלוקת על כך שאילון היה בעליה [ר' גם עמ' 1765 ש' 8-7]. כאשר עומת ברקוביץ עם עדותו של אביזרת, לפיה נקרא לפגישה עם אילון וברקוביץ ובה הוצע לו לנהל את מדיה השניה, אמר: "אין לי מושג על מה אתה מדבר. יכול להיות שהיה דבר כזה, אני לא זוכר" [עמ' 1767 ש' 4-3]. הוצע לו כי בעליה של מדיה השניה היו הוא ואילון, ואזי ענה: "אני לא זוכר. [...] אני לא חושב, אבל אני לא זוכר" [עמ' 1768 ש' 13-4]. כבהקשרים אחרים שנדונו קודם, כך גם בהקשר זה נחווה היעדר הזיכרון בו לקה ככוזב.
--- סוף עמוד 81 ---
5. לשם הפעלת מדיה השניה על-ידי אילון, שותפים בחברה קיימת בשם חמישה בוקרים העבירו לו את המניות בה והוא שינה את שמה; זה נעשה בשנת 2003 [עמ' 381 ש' 2-1; עמ' 382 ש' 2-1; עמ' 383 ש' 5-1; עמ' 384 ש' 22-20 ו-נ/1; עמ' 683]. אחד השותפים בחברה חמישה בוקרים היה ששון דדוש, לו היה קשר עם אילון בעסק הבורקס שלו [עמ' 381 26-13]. מדובר באותו דדוש אשר נזכר לעיל בנוגע לחברה אילון אל דדוש. שינוי השם בחברה חמישה בוקרים למדיה השניה נעשה באוקטובר 2002 [נ/1]. אילון לא חלק על כך שהדבר נועד לתחילת פעילותו בה, וכן על כך שמדיה הקודמת הייתה פעילה רק בשנים 2001 ו-2002 [עמ' 389 ש' 15-6].
6. אילון הודה שהפסקת הפעילות במדיה והתחלת פעילות במדיה השניה היה מהלך שתואם בינו לבין מסיקה ונעשה בהסכמה [עמ' 607 ש' 25-20; עמ' 608 ש' 806]. בה בעת שב וטען שמדיה שלו לא לקחה פעילות ממדיה של מסיקה ולא קיבלה ממנה זכויות או מופעים להפצה [עמ' 608 ש' 5, 17-11; עמ' 609 ש' 14-11]. אביזרת שהועסק במדיה של מסיקה עבד גם במדיה של אילון ולמעשה ניהל אותה; ציונה עבדה רק בחברה של מסיקה ולא אצל אילון [עמ' 651 ש' 18 עד עמ' 652 ש' 9; עמ' 652 ש' 20-18; עמ' 690 ש' 25-19].