22. בתביעה נכלל תשלום עבור רכב פולקסווגן. לטענת מסיקה, הוא שירת את מדיה והועבר למדיה השניה [עמ' 1338 ש' 7 עד עמ' 1339 ש' 12]. מסיקה הודה שאין בידו להציג מסמך לגבי מכירת הרכב בסיום פעילותה של מדיה ודבק בהשערות; אף עתה שב והפנה לרו"ח רחמים כמי שיציג תיעוד רלוונטי לרכב [עמ' 1339 ש' 17-15]. תיעוד כזה לא הוצג. אין בידי לקבל שרכב נמסר ממסיקה לאילון בלי שנערכה לגביו התחשבנות מידית. רכב אינו הצגה, שלגביה עשויה להישמע טענה כי הועבר תשלום למפיק תחילה ורק בחלוף זמן מקבל הגורם המפיץ את הרווח ממכירת כרטיסיה. עסקת מכר רכב נעשית על-אתר, כנגד מסירת החזקה והעברת הבעלות בו. מסיקה לא הציג נימוק שיבאר מדוע בכל הקשור לרכב צריך היה לדחות את יום ההתחשבנות עם אילון. לבסוף, לא ידע מסיקה אם החוב בגין הרכב הוא חוב פרטי של אילון או שם שמא חוב של מדיה השניה שכלל לא נתבעה [עמ' 1339 ש' 25-18]. די בכל אלה להוביל לדחיית התביעה שכנגד לגבי הרכב. הדברים הללו יפים באותה מידה גם לגבי רכב נוסף מסוג ברלינגו; גם לגביו לא הונחה תשתית ראייתית מספקת [עמ' 1340 ש' 10-4].
23. מסיקה טען כי משרד מדיה הועבר לאילון על מלוא ציודו [עמ' 1346 ש' 26-25]. הוא לא שלט בטיבו ותוכנו של התיעוד שצורף לתצהירו להוכחת הטענה [עמ' 1347 ש' 16-10]. על-פי התיעוד שהוצג, נוצר חוב דמי-שכירות בגין השימוש במשרד מחודש מאי עד דצמבר 2001; במועד זה עדיין לא הועברה הפעילות גם לגרסת מסיקה [עמ' 1347 ש' 25-17]. חוזה השכירות של המשרד לא הוצג בלי שניתן לכך הסבר [עמ' 1348 ש' 9-3]. לא ניתן הסבר לאי-הסבת חוזה השכירות, בהסכמת המשכיר, ממדיה האחת לאחרת – פעולה פשוטה שנעשית כדבר שבשגרה
--- סוף עמוד 90 ---
עם חילופי שוכר; את אי-ביצועה לא ניתן לתרץ ביחסי החברות דאז בין אילון למסיקה שכן דובר בחיוב כלפי צד שלישי, משכיר הנכס, ולא בדבר-מה שמוגבל ליחסיהם. מסיקה לא ידע אם מדיה או עמסת שילמו דמי-שכירות למשכיר בגין תקופה שאחרי הפסקת פעילותה של מדיה; הוא הניח שהסכומים שולמו בידי עמסת, שאם לא כן הייתה נתבעת בגינם. לא הוצג מסמך שיאשר זאת. המשכיר לא זומן ליתן עדות שתתמוך בכך [עמ' 1348 ש' 23-17]. אף לא הוכחו די הצורך הוצאות נטענות בגין שיפוץ המשרד ורכישת מזגן וכספת ולא הונח בסיס מספיק לחיובו של אילון בגינם [עמ' 1348 ש' 24 עד עמ' 1349 ש' 21].
24. מסיקה נשאל מדוע לא צירף קבלות ותדפיסי בנק לגבי סכומים שנכללו בתביעה כדי להוכיחם, למרות שמדובר בתיעוד בר-השגה. כך ענה: "אתה תובע כרטסת, אז אני מציג לך כרטסת אמתית שמראה לך כולל השיק. [...] אני מראה לך כרטסת עם אסמכתאות" [עמ' 1325 ש' 10-7]. את השיק שנזכר בדבריו לא עלה בידו להציג והכרטסת נותרה בבדידותה [עמ' 1325 ש' 13, 21-20]. מסיקה לא חלק על שנמנע מהצגת תיעוד רלוונטי בלי שניתן לכך הסבר [עמ' 1331 ש' 11]. על כרטסות מסיקה כבר נאמרו דברים לעיל ויאמרו גם להלן; הן לבדן אינן ראיה לדבר.