יודגש, למען הסר ספק, כי ההכרעה בתיק דנא איננה מתייחסת לשאלה המשפטית-עקרונית אימתי יכולים בני זוג לרשום זכויות בנכס על שם אחד מבני הזוג, כאשר המניע לרישום הוא רצון להגן על נכסיהם מפני חובות לנושים פוטנציאליים. השאלה העומדת לפתחנו היא שונה באופייה, ולמעשה ממוקדת יותר: האם העברת הזכויות בתיק דנן הייתה פיקטיבית, למראית עין בלבד, כאשר כוונתם האמיתית של הצדדים הייתה להותיר את הזכויות של בראל בידיו. הנטל להוכיח כי מדובר בחוזה למראית עין – מוטל היה על כתפי התובעים בתיק. הראיות בדבר מערכת היחסים בין בני הזוג ומועד העברת הזכויות, מצטרפות לראיות לפיהן לא הייתה הצדקה כלכלית או אחרת להעברת הזכויות לידי סימה, וייתכן גם להתנהלות הצדדים בעניין רכישת נכס המקרקעין באזור. מכלול הדברים והממצאים מביאים, לטעמי, למסקנה כי הוכח כנדרש שהעברת הזכויות בידי בראל הייתה למראית עין בלבד ולפיכך דינה בטלות.
17. משהגעתי למסקנה זו, אחזור לשאלה שנותרה בדבר הסעד. בית המשפט המחוזי פסק כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות לבראל, וכן שיש לשנות את מרשם המקרקעין בהתאם. באשר לסעד הראשון, ההצהרתי, הבהרתי לעיל מדוע לגישתי ההכרעה היא נכונה. ברם באשר לסעד השני, שינוי הרישום, מתעורר קושי כפול.
ראשית, עולה מהחומר כי התובעים לא ביקשו סעד זה בכתב התביעה. בית המשפט התבקש להורות כי לבראל "זכויות מלאות בקשר עם [הדירה]..., וכי התובעים זכאים לממש זכויות אלו בבואם לגבות את חובם [מבראל]" – הא ותו לא. ככלל, אין מקום לפסוק לתובע סעד שלא התבקש על ידו. חריג לכך עשוי להתקיים אם הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד; הסעד נובע ישירות מן הסעד שהתבקש; ובפני בית המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו לתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף (ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, [פורסם בנבו] פסקה 12 לפסק דינו
--- סוף עמוד 20 ---
של השופט א' א' לוי (8.6.2005): ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 35 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (8.11.2009); זוסמן, סעיף 128; גורן, עמ' 113-115). בענייננו, מסופקני האם התנאים שנקבעו בפסיקה אכן מתקיימים. כך, למשל, ייתכן שישנם צדדים שלישיים – שכלל לא היו שותפים להליכים כאן – אשר מחזיקים בתביעות סותרות לעניין רישום הבעלות בדירה. אוסיף כי עולה מהחומר שבכל מקרה יידרשו הליכים משפטיים נוספים על מנת לגבות את החוב הפסוק של בראל.