ואולם במקרה דנן אין יסוד לקבוע כי התובעת היא בעלת זכות שימוש בלתי הדירה בנכס. כפי שכבר הוברר, רשות השימוש בנכס ניתנה לתובעת כרשות מכללא וללא תמורה. אמנם התובעת רכשה את הנכס הנוסף, ואפשר שעשתה כן לצד הבעת משאלה ותקווה כי הרב גוטניק וממש יאפשרו לה להמשיך להשתמש בנכס עוד שנים רבות, או שביום מן הימים יעלה בידה לרכוש את הנכס – כפי שאמנם שקלה לעשות כעולה ממכתבה לבא-כוחו של הרב גוטניק מיום 29/11/06 (סעיף 15 לעיל). אולם מכאן רחוקה הדרך להסתמכות במובנו המשפטי של המונח; וכאמור לא הונחה כל תשתית בראיות להוכחת הסתמכות כאמור.
לנוכח המקובץ, טענת התובעת והישיבה לזכות שימוש והחזקה בלתי הדירה – דינה להידחות.
מתנה
24. התובעת נשמעה בטענה חלופית נוספת בבחינת "בלא לגרוע מכל האמור לעיל", שלפיה הרב גוטניק העניק לה את הזכויות בנכס – במתנה (סעיף 65 לכתב התביעה). ברם, דומה שבטענה זו דווקא יש כדי לגרוע מיתר טיעוניה – שהרי אין זכות בעלות כרשות שימוש בלתי הדירה ובוודאי שלא כמתנה. לגופם של דברים, טענת המתנה נטענה על ידי התובעת באופן סתמי וכוללני, מבלי להניח תשתית עובדתית ומשפטית מתאימה להתקיימותם של התנאים הרלוונטיים הקבועים בחוק המתנה, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המתנה").
סעיף 1(א) לחוק המתנה מורה כי "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה", וכי ניתן לתת זכויות במקרקעין כמתנה. על פי סעיף 6 לחוק זה, במקרה הרגיל עוברת המתנה אל מקבלה עם מסירת המתנה, או עם מסירתו של כתב מתנה לידיו. ואולם כאשר המתנה היא במקרקעין – ההלכה היא שפעולה של הקניית מקרקעין במתנה שלא נסתיימה ברישום אינה מתנה מושלמת אלא התחייבות בלבד לעשות עסקת מתנה במקרקעין [ראו: ע"א 5493/09 סעיד נ' סעיד, פסקה 17 לפסק דינה של כבוד
--- סוף עמוד 20 ---
השופטת א' חיות (15/11/2011); ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199, 205-204 (1996)]. סעיף 5 לחוק המתנה שעניינו בחזרה מהתחייבות לתת מתנה, קובע כי: "התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב" (בסעיף קטן (א)); ועוד נקבע כי נותן המתנה רשאי לחזור בו מהתחייבות ליתן מתנה, אלא אם כן מקבל המתנה שינה מצבו לרעה בהסתמך על המתנה (סעיף קטן (ב)).
בענייננו, התובעת לא הוכיחה שהיתה התחייבות בכתב, ואף בכלל; וממילא אין משמעות לבחינת חזרה מהתחייבות שלא היתה. יצוין, אגב כך, שבסיכומיה וכדרכה בסוגיות האחרות שעמדו לדיון, שינתה התובעת טעמה גם בנושא זה. כך בעוד שקודם לכן טענה למתנה במקרקעין (הנכס), עתה היא טוענת למתנה במטלטלין (מניות רקפת). כך או אחרת, לא הוכח קיומה של מתנה ולא התחייבות ליתן מתנה. וטענה זו, כמו טענותיה האחרות של התובעת, נתבררה כחסרת כל עיגון מבחינה עובדתית ומשפטית גם יחד.