--- סוף עמוד 21 ---
צו ההשמדה והנזק - כללי
55. ביום 23.11.14 ניתן צו ההשמדה, שכלל כאמור הוראות שונות גם לאחר ההשמדה אולם בעיקרו קבע תאריך יעד של שבוע, עד ליום 30.11.14. הצו ניתן בהמשך לישיבה מהותית שהתקיימה כאמור ביום 4.11.14, ישיבה במסגרתה כל הנוכחים, המליצו על כך שיש מקום לצו ההשמדה לצורך מיגור התפרצות המחלה. באופן כללי, טענת תומר הינה שד"ר דומברובסקי, כבר ביום 7.10.14 למד על שבירת העמידות של הצמחים, ולכן לא היה מקום לשיהוי כה גדול בפעולות הנתבעת, כמו גם שלא היה מקום להוציא כלל את הצו בשום שלב, זאת בשל כך שכבר במועד האמור, "הסוסים ברחו מהאורווה" ולכן רשלנות הנתבעת באה לביטוי, בתמונה הכוללת, בעצם הוצאת צו השמדה לגידולים של תומר, כאשר מלכתחילה, לא הייתה כל הצדקה לכך באף לא אחד מהשלבים. כפי שעוד אפרט להלן, השאלה הרלבנטית הינה האם במועד שבו ניתן צו ההשמדה, המהלך היה רשלני כטענת תומר. לטענת הנתבעת, השאלה צריכה להיות שאלה שמביאה בחשבון את שיקול הדעת המנהלי, האם ההחלטה אודות צו ההשמדה ביום 23.11.14, הייתה החלטה סבירה בהתאם לבחינת הדברים, לפי עיקרון הדואליות הנורמטיבית, כאשר בית משפט אזרחי שוקל בדיעבד את שיקול הדעת של הרשות המנהלית. לפיכך גם שאלת אופן תקיפת החלטת הרשות הינה רלבנטית והנושא ידון להלן.
56. כשיטת הנתבעת, יש עוד זווית להחלטה אודות צו ההשמדה מיום 23.11.14, צו שקבע מועד אחרון עד ליום 30.11.14. טוענת הנתבעת כי מעבר לשאלת חוסר הוודאות בה תומר היה מצוי, מבחינה משפטית טהורה, אין נפקות למועד ביטול צו ההשמדה, או לכך שבשלב ביניים נדחה תוקף הביצוע של ההשמדה. זאת, שכן אין הבדל מבחינת הנזק בין השמדה אקטיבית, תוך 7 ימים, או הנזק שנגרם לאור כך שנמנע מתומר החל מיום 23.11.14 לטפל בחלקות החקלאיות ובצורה פסיבית נגרם נזק שכן שיחי העגבניות הלכו וגוועו עד שמתו וכך נגרם הנזק. מצאתי ממש בטענה זו של הנתבעת, ולכן בעיקר הדברים, הדיון יתמקד במהלכים שהביאו לצו ההשמדה מיום 23.11.14, כאשר דחיית הביצוע כמו גם ביטול הצו מאוחר יותר, יכול ואפשרו לתומר דווקא את צמצום הנזק כאשר בענייננו, שאלת הנזק לאור ההסכמה הדיונית כפי שפורט לעיל אינה במחלוקת.
צו ההשמדה – העדר תקיפה ישירה
57. הנתבעת טענה להעדר תקיפה ישירה של הצו, בזמן אמת, כאשר כך הובהר לתומר שראוי שישקול, כאשר תומר היה מיוצג היטב בתקופת ביניים זו והיה מלווה במומחים בהם המומחה שנתן את חוות הדעת מטעמו, ד"ר אנטיגונוס. הנתבעת הפנתה להלכת רע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל, (19.1.17). כשיטת הנתבעת, יכול היה תומר לפנות מידית לערכאה מנהלית בעתירה לביטול צו ההשמדה, וכך נזקו כגרסתו יכול והיה נמנע, אך במקום זאת, בחר שלא לערוך תקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית. הדבר אף נדרש לאור עקרון הקטנת הנזק, שהרי ההחלטה בתקיפה ישירה הייתה מביאה לוודאות ובהתאם להקטנת נזקים הדדיים. כך למשל, נקבע בעניין גליק, פסקה 11, חוו"ד השופט עמית: