81. ראייה נוספת לכך שהנתבעת ידעה שמתקיימים יחסי עובד-מעסיק היא האופן שבו התנהלה במהלך השנים כלפי התובע, ונסביר.
התובע נדרש לדווח למר דובינסקי ז"ל כשהתחיל את יום העבודה ועל המכירות שביצע באופן שוטף. ברכבו הותקן קודן לצורך עדכון נסיעות פרטיות או נסיעות לצרכי העבודה. הוא נדרש
--- סוף עמוד 19 ---
לעבוד ממשרדי הנתבעת, להתייצב לישיבות מנהלי מכירות וסוכנים ולגבות כספים עבורה, כמו יתר מנהלי המכירות השכירים. התובע והחברה שבבעלותו לא קיבלו כספים באופן אישי מהלקוחות והתמורה בעבור המכירות שולמה ישירות לנתבעת. כמו כן, בהסכם השני אף סוכם שיוענקו לתובע 24 ימי חופשה ו-30 ימי מחלה. מדובר בהתנהלות המאפיינת יחסי עובד ומעסיק.
82. בהקשר זה נוסיף כי לא מצאנו שאופן ההתקשרות עם הנתבעת סייעה לתובע להקטין את חובותיה של חברת טיים טאייר. מעיון בדוחות הכספיים לשנים 2009 ו-2017 עולה כי החובות גדלו מ-2,917,011 ₪ ל-3,409,065 ₪ ולא פחתו. מכאן, שלא הוכח שהיה יתרון כלשהו לתובע או לחברת טיים טאייר באופן ההתקשרות כמזמין-קבלן עצמאי.
83. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי למרות שהתמורה שולמה כנגד חשבונית מס, ידעה הנתבעת שמדובר ביחסי עובד ומעסיק ובפועל אף התנהגה כמעסיקתו של התובע. כלומר, הכוונה הייתה לקיים מערכת של יחסי עבודה תחת כסות של יחסי מזמין-קבלן עצמאי.
ההקשר התעשייתי
84. הלכה היא כי בבוא בית הדין ליישם את המבחנים המדריכים בקביעת מעמדו של מבצע עבודה, עליו להתחשב גם בהקשר התעשייתי ולהשלכות העשויות לנבוע מהכרעתו[68].
לא נטען (ובוודאי שלא הוכח) שבענף שיווק ומכירה של צמיגי רכב מועסקים מנהלי המכירות כעצמאיים. להיפך, הנתבעת מעסיקה מנהלי מכירות שכירים והתנהלותה כלפי התובע הייתה זהה להתנהלותה כלפיהם, לרבות בכל הנוגע לאי החתמת כרטיסי נוכחות. כמו כן, הנתבעת גבתה את התשלומים בגין המכירות שביצע התובע ושילמה לו את התמורה המוסכמת לרבות עמלות בסוף כל חודש. עובדה זו מצביעה על קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים ועל כך שאף בהקשר התעשייתי מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בין מנהלי המכירות לחברות העוסקות בתחום שיווק ומכירה של צמיגי רכב.
85. לעניין טענת הנתבעת שהתובע אינו מסוג העובדים המוחלשים הזקוקים להגנת משפט העבודה[69] נציין שהיא אינה רלוונטית לבחינת קיומם או היעדרם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. כאמור, יחסי עובד ומעסיק הם קרובים ל"סטטוס" והשאלה אם מתקיימים יחסי עובד-מעסיק מוכרעת על יסוד התשתית העובדתית בתקופה הרלוונטית, בין אם מדובר בעובד חזק ובין אם מדובר בעובד מוחלש. לפיכך, אין בטענה זו כדי לשלול קיומם של יחסי עובד-מעסיק. לכך יש להוסיף כי במועד חתימת ההסכמים עם הנתבעת החברה שבבעלות התובע הייתה בהפסדים של כ-3,000,000 ₪ ואלמלא ההתקשרות עם הנתבעת הוא היה נקלע למצב כלכלי קשה ולכן לא ניתן להגדירו כעובד "חזק". לפיכך, ספק אם הסיכום על אופן ההתקשרות למתן השירותים כעצמאי נעשו בהסכמה מלאה ומתוך רצון שלא ליצור מערכת של יחסי עבודה בין הצדדים.