לכך יש להוסיף כי באותה תקופה העסיקה הנתבעת מנהלי מכירות שכירים נוספים, שלהם שילמה שכר ותנאים נלווים. במסגרת ההסכמים שנחתמו עם התובע נכללו כל התנאים הנלווים שניתנו לעובדים השכירים כגון: רכב, מחשב כף יד, טלפון נייד, ימי חופשה וימי מחלה. לפיכך, שוכנענו שהנתבעת לא בחרה במתכונת התקשרות של מזמין-קבלן עצמאי מתוך מטרה להתחמק מלשלם לתובע זכויות להן היה זכאי אם היה מועסק אצלה כעובד שכיר.
כמו כן, כאמור, לא מצאנו שמתכונת ההתקשרות סייעה לתובע להשיג יתרון כלשהו על פני העסקתו כעובד שכיר. כפי שפורט לעיל, חובותיה של החברה שבבעלותו גדלו עם השנים ופרט לניכוי הוצאה של נסיעה אחת לחו"ל למטרות עבודה, לא הובאו ראיות לכך שהיה לתובע יתרון כלשהו בבחירת מתכונת העסקה של מזמין-קבלן עצמאי. לפיכך, שוכנענו שהוא לא בחר במתכונת ההתקשרות על מנת להשיג יתרון כלשהו.
מכאן שמתכונת ההתקשרות הוכתבה בשנת 2009 מכך שמהותו של ההסכם הראשון הייתה התקשרות עסקית להעברת זכויות שיווק והפצה של המותג HERO ובסוף שנת 2012 מאופן ההתקשרות בין הצדדים בשנים הקודמות. לא מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד הנתבעת או התובע.
101. רביעית, אף אם היינו מגיעים למסקנה שבמועד ההסכם הראשון הסכים התובע להתקשרות במתכונת של יחסי מזמין-קבלן עצמאי (ובלשונו: "ההסכם היה טוב ונוח לשני הצדדים באותה עת"[82]), הרי שהדבר נבע מכך שמהות ההתקשרות הייתה העברת זכויות השיווק של המותג HERO לנתבעת מצד אחד ומצד שני רצונו להבטיח את תשלום מלוא התמורה בעבור העברת זכויות אלה. לפיכך, במסגרת ההסכם הראשון נכללו סעיפים שבהם נקבעה תמורה נוספת אם ההתקשרות תסתיים לפני שיחלפו 24 חודשים ממועד החתימה. כלומר, באותה תקופה שווי
--- סוף עמוד 27 ---
זכויות השיווק של המותג היו גבוהות יותר מעלות העסקת התובע ולכן הסדרת מערכת היחסים בין התובע לנתבעת הייתה משנית להסדרת מערכת היחסים העסקית בין החברות. לכך יש להוסיף גם את העובדה שבאותה תקופה חברת טיים טאייר הייתה בהפסדים ולכן התובע לא היה בעמדת מיקוח טובה מול הנתבעת.
כמו כן, גם במועד החתימה על ההסכם השני לא היה התובע בעמדת מיקוח טובה מכיוון שהנסיבות השתנו וזכויות השיווק של המותג HERO עברו לנתבעת וחברת טיים טאייר כבר לא פעלה בתחום צמיגי הרכב. נציין כי לא מצאנו שבמועד החתימה על ההסכם השני הייתה הידברות בין הצדדים בנוגע לאופן ההתקשרות, ושוכנענו שהם המשיכו את אותה המתכונת שהייתה קודם לכן עם שינויים קלים, שכללו מתן תחומי פעילות נוספים לתובע והענקת זכויות נוספות (דמי מחלה ודמי חופשה) המאפיינות את מערכת היחסים האמיתית ששררה ביניהם, מערכת של יחסי עבודה.