ג) קיזוז והשבה
116. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה אנו סבורים שיש לדחות את טענת הנתבעת לקיזוז והשבה. כאמור, שוכנענו שהתמורה ששולמה לתובע אינה גבוהה מעלות העסקתו של מנהל מכירות שכיר שהועסק על ידי הנתבעת במעמדו ובוותקו. בנסיבות אלה, לא מתעוררת השאלה בדבר התחשבנות עתידית ואפשרות קיזוז, מכיוון שלא הוכח שקיים פער בין התמורה ששולמה לתובע כעצמאי לשכר החלופי שהיה אמור להיות משולם לו אם היה מועסק כעובד שכיר.
בנסיבות אלה, טענות הנתבעת בדבר הצורך בקיזוז ובהשבה – נדחות.
ד) הסעדים שיש לפסוק לתובע
117. כאמור, הגענו למסקנה שהתמורה ששולמה לתובע בתקופת העבודה היא השכר הקובע לחישוב זכויותיו. כעת נפנה להכריע בזכויות להן זכאי התובע.
פיצויי פיטורים
118. התובע טען שהנתבעת פיטרה אותו ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. נטען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים בצירוף ממוצע "בונוס המכירות" על דרך של שכר קבלני, שכן מדובר בעמלות בגין מכירות שביצע באופן אישי. במהלך השנים שונה שכרו ללא הסכמתו. מתחילת ההעסקה ועד ליום 31.7.2013 שולם שכר בסיס בסכום של 23,000 ₪ בתוספת עמלות בסכום ממוצע של 3,782 ₪; מיום 1.8.2013 ועד 31.3.2016 הופחת שכר היסוד לסכום של 15,600 ₪ בתוספת בונוס קבוע בסכום של 2,500 ₪ ובתוספת עמלות בסכום ממוצע של 4,990 ₪[98]; מיום 1.4.2016 ועד 15.11.2017 שולם שכר בסיס בסכום של 15,600 ₪ בתוספת בונוס קבוע בסכום של 600 ₪ ובתוספת עמלות בסכום ממוצע של 3,223 ₪[99]; מיום 16.11.2017 ועד 15.2.2018 בוצע תחשיב על יסוד שכר בסיס בסכום של 15,600 ₪ בתוספת ממוצע עמלות בסכום של 3,000 ₪. התובע ביצע את חישוב פיצויי הפיטורים על יסוד השכר המשתנה לפי התקופות השונות וטען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 174,638 ₪[100]. עוד נטען כי הוא זכאי להלנת פיצויי פיטורים מכיוון שהם לא שולמו במועד[101].
119. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מכיוון שלא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. עוד נטען כי הסכום הנתבע שגוי[102].
הכרעה
--- סוף עמוד 33 ---
120. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו שהתובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים אולם לא בסכום שנתבע, ונסביר.
121. ראשית, אין מחלוקת כי יחסי הצדדים הסתיימו ביוזמת הנתבעת. אי לכך, בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.