חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שגם במכתב ששלח התובע, באמצעות בא כוחו, לנתבעת ביום 12.4.2018 לא נטען שביקש ממנה בתקופת העבודה להשלים את התשלום שהופחת אלא רק נטען שמדובר בהפחתה שנעשתה ללא הסכמתו[113].
יצוין כי לא נעלם מעינינו שהתובע טען בתצהירו שפנה בכתב לנתבעת בעניין זה אולם משלא צירף את המכתב ששלח אליה[114], אנו מתקשים לקבל את גרסתו.
אי לכך, משהתובע לא הוכיח שפנה לנתבעת על מנת שתשלם את הפרשי השכר בתקופת העבודה ומשאין חולק כי המשיך לעבוד באותם תנאים תקופה ארוכה ולא הודיע על סיום העסקתו בגין השינוי בתנאי העבודה, הרי שיש לראותו כמי שהשלים עם תנאי העסקתו החדשים.
137. לכך יש להוסיף, שהתובע הגיש תביעה לתשלום הפרשי השכר רק לאחר סיום עבודתו בתגובה לפיטוריו ולא רק על מנת לקבל את הפרשי שכר.
138. בנסיבות אלה, שוכנענו כי התנהגותו של התובע לאחר שקיבל את התשלום עבור עבודתו וידע על הפחתת התשלום החודשי, מצביעה על הסכמתו לשינויים בשכרו החודשי, כך שנוצר הסכם עבודה חדש בין הצדדים.
139. כללו של דבר: משהבונוס הקבוע ששולם לתובע הופחת מסכום של 2,500 ₪ לסכום של 600 ₪ והוא המשיך לעבוד באותם תנאים במשך למעלה שנה ושמונה חודשים, שוכנענו כי אלו הם תנאי העבודה המוסכמים בין הצדדים.
140. אי לכך, תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר בסכום של 37,050 ₪ - נדחית.
פדיון חופשה
141. התובע טען כי הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתו והשנה השוטפת. השכר הקובע לחישוב שווי יום חופשה (כולל עמלות) הוא בסכום של 883 ₪ ליום. נטען כי הוא זכאי לפדיון של 75 ימי חופשה ולכן על הנתבעת לשלם לו סכום של 66,225 ₪[115].
142. הנתבעת טענה כי התובע לא זכאי לתשלום פדיון חופשה מכיוון שלא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. עוד נטען כי הסכום הנתבע שגוי[116].
--- סוף עמוד 38 ---
143. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה, כפי שיפורט להלן.
144. בהתאם לפסק דין אנויה[117] עובד זכאי לפדיון חופשה בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנה העבודה השוטפת. משכך, התובע זכאי לפדיון חופשה משנת 2015.
145. בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 חייב מעסיק לנהל פנקס חופשה בו ירשמו בין היתר מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם. הלכה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה מוטל על המעסיק. וכפי שנפסק בעניין ציק ליפוט[118]: "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26".