חמישית, זועמוט, מנהל הנכסים של הכנסייה האנגליקנית בישראל, שחתם על הסכם המכר עם סעד – העיד שלא ראה את ייפוי הכוח הכללי מ-25.1.07 [מוצג ת/22], לא היה לו קשר עם CMTA, וחתימתו על הסכם המכר נעשתה על פי הוראות הממונים עליו בכנסייה.
זועמוט, מנהל הנכסים, העיד בחקירתו בעמ' 285-286 לפרוטוקול מ-9.11.17: "ש. CMTA, ראית את ייפוי הכוח [מוצג ת/22 – י.ג.] לטובת ריאח אבו אל עסל [לטובת הבישוף– י.ג.] ... ת. אני לא ראיתי אותו... אני לא ראיתי אותו... ש. מה שאתה אומר לבית המשפט, אתה לא בדקת את ייפוי הכוח מאנגליה לבישוף ת. כן [נכון – י.ג.] ש. אלא אתה חתמת כי אמרו לך לחתום [על ההסכם עם סעד – י.ג.] ת. כן".
עוד העיד זועמוט, מנהל הנכסים, בעמ' 207-208 לפרוטוקול מ-10.6.18: "ש. אתה יודע שהיו כאן בתיק הזה עדויות של שני דירקטורים בחברת הצ'רצ' [CMTA - י.ג.]... העידו שייפוי הכוח שמייחסים להם כאילו הם נתנו אותו לבישוף... נושא חתימות מזויפות שלהם? ת. אין לי תשובה לעניין הזה... אין לי קשר בין הצ'רצ' [עם CMTA - י.ג.]... אני הייתי... פקיד של הכנסייה המקומית, שהיא הייתה בקשר עם צ'רצ' מיסיונרי [CMTA – י.ג.]. לא אני."
זועמוט, מנהל הנכסים, הודה בחקירתו בעמ' 194 לפרוטוקול מ-16.11.17 שורות 8-9: "לא זוכר שהם [גורמי הכנסייה בישראל – י.ג.] פנו לאיזה גוף אנגלי או אחר כדי לקבל איזו הסכמה או אישור למכור את הנכס".
שישית, המקרקעין היו רשומים במרשם המקרקעין כמקרקעין מוסדרים בפנקס הזכויות בבעלות CMTA – חברת הנאמנות באנגליה, ולא בבעלות הכנסייה האנגליקנית בישראל. רישום לאחר הסדר זכויות במקרקעין מבטל כל זכות סותרת, ומאותו שלב נמחקות הזכויות שקדמו לו [ראו סעיף 5 לפסה"ד של כב' השופט עמית בע"א 3190/15 שואהנה נ' מדינת ישראל]. אין בפני ביהמ"ש טענה כנגד זכות הבעלות של CMTA במקרקעין. גם עפ"י הקושאן התורכי וגם עפ"י שטר המכר, שהציג זוארץ, CMTA הייתה הבעלים, ורכשה את המקרקעין.
הקונה הראשון, סעד, והקונה השני, זוארץ, לא יכלו להסתמך על כך שמי שמחזיק את הקושאן התורכי ואת שטר המכר המקורי משנת 44 הוא שזכאי למכור את המקרקעין, באשר המקרקעין עברו הליכי הסדר, וממועד שנרשמה הבעלות ע"ש CMTA בהליך ההסדר - אין עוד חשיבות למסמכים ההיסטוריים.
CMTA לא נתנה הסכמה והסמכה למכור את המקרקעין. מתן רשות לשימוש במקרקעין לכנסייה המקומית אינו שקול למתן הרשאה למכור את המקרקעין.