8. סלע ודנינו התנגדו לזהות הנאמן שהוצע על ידי אורדית ורחין. לשיטתם, רו"ח אונגר אינו מתאים לתפקיד דווקא בשל היותו רואה החשבון המבקר של החברה, של סלע ושל אורדית. נטען, כי במסגרת ההתמחרות עשוי רו"ח אונגר לקבל פניות מהצדדים בתפקידו כרואה חשבון וכמי שאמון על ספרי החברה ועל דוחותיה הכספיים. לשיטת סלע ודנינו, ראוי שימונה עורך דין בלתי תלוי לביצוע ההתמחרות. סלע ודנינו הסכימו בעיקרון לכל הסעיפים שפורטו בטיעוני אורדית וסלע, למעט הסתייגויות כאלה ואחרות שיפורטו בהמשך, ככל שיהא צורך בכך.
9. בסיכומי התשובה מטעם אורדית ורחין נטען, כי השיטה שלפיה ימונה מעריך שווי חיצוני נוגדת את העיקרון הבסיסי העומד בבסיס שיטת ההתמחרות, שהינו הרצון החופשי של כל אחד מצדדים לנקוב במחיר בו הוא מסכים לרכוש את חלקו של בעל המניות השני בחברה. אורדית ורחין אף התנגדו להערכת השווי הפרטנית של התקשרויות החברה עם אינטל. לשיטתם, לחברה מספר לקוחות מרכזיים, כגון חברת החשמל ומשרד הביטחון המזוהים ומקושרים על דנינו. לשיטתם, ובהתאם לקו הטיעון של סלע ודנינו, ספק אם לקוחות אלו יוותרו לקוחות של החברה ככל ותירכש על ידי אורדית ורחין. נטען, כי קבלת השיטה שהוצעה על ידי דנינו וסלע תוביל לכך שיהיה צורך בבדיקת כל לקוח ולקוח של החברה, לקבוע עם איזה צד הוא מזוהה, להפנותו למעריך שווי לצורך קביעת שוויו ואז לקבוע כיצד יופחת או יתווסף להצעת מי מהצדדים. נטען כי אין זו ההתמחרות שעליה הסכימו הצדדים. אורדית ורחין הוסיפו וטענו, כי חברת אינטל היא חברה עולמית המצייתת לכללי הרגולציה הבינלאומיים, כך שאף פרויקט לא מבוצע מבלי שנערך מכרז כדין ומסודר לצורך בחירת מועמד. על כן, כך נטען, החששות שמעלים סלע ודנינו באשר ליכולת ההשפעה של רחין על רצונה ונכונותה של אינטל להתקשר עם החברה הם חסרי בסיס ומנותקים מהמציאות.
דיון והכרעה
10. כאמור, עסקינן בקביעת מתווה להפרדת כוחות בין הצדדים נוכח משבר אמון קשה שפרץ ביניהם. הצדדים הסכימו להפרדת הכוחות באמצעות התמחרות ביניהם, והסכמתם קיבלה תוקף של החלטה. המקור הנורמטיבי להכרעה בסוגיה זו מעוגן בסעיף 191 לחוק החברות שעניינו קיפוח בעלי מניות, אשר מעניק לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת "לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה". בהתאם לסעיף זה ולפסיקה, קיימת בפני בית המשפט קשת רחבה של סעדים שאותם הוא מוסמך להעניק לשם הסרת הקיפוח, לצד שיקול דעת רחב וגמישות בכל הנוגע לסעד שיוענק, בהתאם לנסיבות המשתנות של כל מקרה ומקרה, לשם הגעה לתוצאה הצודקת (ע"א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (1.2.2018); רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380, 384 (2005); ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, (1.9.2015) (להלן: "עניין אדלר"); ע"א 3303/13 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, פסקה 10 (29.12.2015) (להלן: "עניין סימן טוב"); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב, פסקאות 8 ו-22 (28.2.2016); אירית חביב-סגל דיני חברות א 629 (2007)). גם במקרים שבהם אין קיפוח או שאין מקום להסירו, עומד לרשות בית המשפט מגוון רחב מאוד של סעדים בעניין דרכי הפרדת כוחות בין בעלי מניות שאבד האמון ביניהם (ראו למשל עניין סימן טוב לעיל; עניין אדלר לעיל; ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי פס' 26 (11.2.2018) (להלן: "עניין מגנזי").