החלק הראשון של הטיעון קשור למחדל הנטען של החברות הזרות לפיו הן לא שילמו את מלוא עלויות ההובלה עד לנמל חיפה. אלא שמחדל נטען זה לא התרחש בישראל. אין חולק כי את עלויות ההובלה אמורות היו לשלם החברות הטורקיות לחברת השילוח הטורקית, קרי בטורקיה (לטענתן, גם שילמו אותן במלואן). אם התשלום אמור להתבצע בטורקיה הרי שגם המחדל הנטען של אי תשלום התרחש בטורקיה ולא בישראל. משכך, אין תחולה לתקנה 500(7).
החלק השני של הטיעון כלל אינו עוסק במעשים או מחדלים נטענים של החברות הזרות אלא בהשלכות שלהם לכאורה. פסיפיק למעשה מנסה לטעון כי הסכום שנדרשה לשלם לסורפול הוא "הנזק" שנגרם לה כתוצאה ממעשיהן של הנתבעות ולכן ישנה תחולה לתקנה 500(7א) לתקנות שעוסקת במקום התרחשות הנזק ללא קשר למקום ביצוע המעשה או המחדל. אינני מקבל טענה זו. תקנה 500(7א) מדברת על נזק שנגרם לתובע ממוצר, שירות או התנהגות של נתבע. בענייננו אין המדובר בתביעה נזיקית. בכתב התביעה צוין כי מהות התביעה היא שיפוי, ואין טענה לנזק או פירוט עילה נזיקית. אין המדובר בסמנטיקה אלא בעניין מהותי שכן אילו היתה פסיפיק טוענת לקיומה של עילה נזיקית היה עליה לטעון לעוולה נזיקית כלשהי ולהוכיח באופן לכאורי את קיום יסודותיה וזאת היא לא עשתה.
על תחולתה של תקנת משנה זו רק על תביעות נזיקיות ניתן ללמוד, מעבר ללשון התקנה עצמה, גם מדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תיקון מס' 2), התשע"ט-2018. בתיקון זה לתקנות נוספה תקנת משנה (7א), כאשר הרציונל שעמד בבסיס התיקון היה התאמת התקנות למגמות הגלובליזציה וההתפתחות הטכנולוגית. זאת, לאחר דברי בית המשפט העליון על הצורך בתיקון מעין זה [רע"א 925/17 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' AU Optronic Corporation (31.7.2017)]. מדברי ההסבר עולה כי התקנה נועדה בעיקר לאפשר בירור של תביעות צרכניות אל מול ספקים או נותני
--- סוף עמוד 11 ---
שירות בינלאומיים. אינדיקציה נוספת לכך שהתקנה עוסקת רק בתביעות נזיקיות ניתן למצוא בסיפא של דברי ההסבר, שם נכתב כי מעבר למסננת הפורום הבלתי נאות הקיימת באשר לכל עילות ההמצאה, הרי שעילת המצאה זו כפופה למסננת נוספת והיא דרישת הקשר הסיבתי הנדרש בין המעשה או המחדל לנזק בכפוף לדיני הנזיקין. נמצא, אפוא, כי אם לא היה די בלשון הברורה של תקנת המשנה, הרי שדברי ההסבר מחזקים את המסקנה שתקנה זו חלה רק בתביעות נזיקיות.