פסקי דין

בג"ץ 6939/20 עידן מרכז דימונה בע"מ נ. ממשלת ישראל - חלק 3

02 פברואר 2021
הדפסה

6. העתירה נקבעה לדיון ביום 9.11.2020, לפני מותב תלתא. בבקשה להקדמת מועד הדיון (בקשה שנדחתה), שבו העותרות וטענו כי בתי העסק החיוניים 'מנצלים את המצב', ומוסיפים לפגוע בהן, באמצעות הגדלת נתח המכירות של מוצרים לא חיוניים. את דבריהן ביססו העותרות על תחקירים שפורסמו בכלי התקשורת. העותרות הוסיפו וציינו, כי ממשלת ויילס (Wales) הכריזה על סגר כללי בעקבות התפרצות גל שני בשטחה, ובמסגרת ההנחיות אסרה על בתי עסק חיוניים, שפתיחתם הותרה, למכור מוצרים שאינם חיוניים. לדברי העותרות, ניתן ללמוד מכך כי לא בשמיִם היא, שכן מעבר לים הדבר התאפשר.

7. ביום 8.11.2020, ערב הדיון, הגישו משיבי הממשלה הודעה מעדכנת, שבה פירטו על אודות תיקון מספר 9 שנעשה בינתיים לנוסח התקנות (ק"ת 8879, מיום 6.11.2020), בעקבות ירידה בקצב התחלואה, וכחלק מצעדי היציאה הראשונים מהסגר השני. במסגרת תיקון זה, הותרה פתיחתן של חנויות רחוב, שאינן ממוקמות בקניונים או במרכזי קניות פתוחים. בנסיבות הללו, נטען כי הפגיעה שעליה הצביעו העותרות, צומצמה, ועל כן, יש לקבוע כי ההסדר שבתקנות מידתי, ראוי, ואינו מקים עילה להתערבות. אציין, כי גם לאחר השינוי האמור, הוסיפו בתי העסק החיוניים להחזיק ביתרון משמעותי על פני חנויות הרחוב, שכן במסגרת תיקון מספר 9, נקבע כי הגבלת התפוסה המקסימלית בחנויות הרחוב שאינן חיוניות, תהא מחמירה בהרבה מזו של בתי העסק החיוניים (לפי תקנה 9(א1) כנוסחה אז: "מחזיק או מפעיל של חנות רחוב שהפעלתה מותרת בדרך של פתיחה לציבור לפי תקנה 7, לא יכניס לחנות יותר מ-4 אנשים, למעט עובדי המקום"). משמעות הדבר היא, כי הכניסה לחנויות הרחוב כרוכה, לא אחת, בהמתנה ממושכת ברחוב, בתור ארוך ומייגע, לעומת כניסה (כמעט) חופשית ויותר מהירה, לבתי העסק החיוניים.

8. ביום 9.11.2020 התקיים דיון בעתירה, וב"כ הצדדים חזרו על טענותיהם; נשמעו גם דברים מפי ב"כ עמותת 'להב' – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, שביקשה להצטרף להליך. תחילה, טענו ב"כ העותרות, כי העתירה רלבנטית גם במועד זה. לדבריהם, אמנם חנויות הרחוב הותרו לבוא בקהל, אך סניפים רבים של העותרות, הממוקמים בקניונים ובמרכזי קניות פתוחים, נותרו סגורים. לגופו של עניין נטען, כי גם משיבי הממשלה אינם מתכחשים לכך שהמצב החוקי הקיים פוגע בעותרות ובדומים להן, אך תשובתם היא כי חלופות אחרות, אינן ישימות ואינן אכיפות. העותרות סבורות כי אין לקבל זאת. לדבריהן, בדומה לאיסור על מכירת אלכוהול בשעות הלילה, או לאיסור על מכירת חמץ בימי הפסח, ניתן לאכוף גם איסור על מכירת מוצרים לא חיוניים. כמו כן, עינינו הרואות כי במדינות אחרות בעולם ידעו לעשות כן (הוזכרו ויילס וצרפת, והוצגו תימוכין). מנגד, טענה ב"כ הממשלה, כי קיים הכרח ליתן כלים בידי הממשלה, שיאפשרו שמירה ככל הניתן על הבריאות, מחד גיסא, ואספקה רציפה של מוצרים חיוניים, מאידך גיסא. כאשר נדרש להטיל סגר בשל עלייה בתחלואה, נדרשת הכנה והיערכות מהירה ביותר, ועל כן, דרוש מבחן ישים ומזורז – הוא מבחן 'עיקר העיסוק' – שנקודת המוצא שלו, והדגש בו, נתונים לשמירה על הבריאות, ולא לשיקולים של צדק חלוקתי בין עסקים שונים. אמנם, המבחן איננו מושלם, אך הוא המבחן המתאים ביותר, למציאות ההפכפכה ולנסיבות המורכבות. מלבד זאת, שבה ב"כ הממשלה על טענתה המקדמית, כי לא צורפו לעתירה בעלי עסקים חיוניים, כך שאין לדעת אם אכן גדל היקף המכירה של מוצרים לא חיוניים, כנטען על-ידי העותרות. ב"כ הכנסת שבה גם היא על טענותיה בכתב, והוסיפה כי חלקה של הכנסת בהליך זה מצומצם יותר מזה של הממשלה, משום שהתקנות מובאות לפתחה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, רק לאחר גיבוש ההסדר בממשלה. משכך, הלכה למעשה, הוועדה אינה מעורבת בעיצוב התקנות באופן מלא, מהחל ועד כלה.

עמוד הקודם123
4...15עמוד הבא