9. בתום הדיון, לאחר ששקלנו בדבר, הוצאנו צו על-תנאי, ובגדרו הורינו למשיבה 1 – ממשלת ישראל – לבוא וליתן טעם מדוע לא יתוקנו התקנות, "באופן שיתיר לעסקים המקיימים פעילות חיונית [...] למכור מוצרים שיוגדרו חיוניים, ואלו בלבד, בעת שנאסרת פעילותם של עסקים שאינם מקיימים פעילות חיונית כאמור".
10. ביום 14.12.2020, הוגש תצהיר תשובה מטעם הממשלה. בפתח הדברים צוין, כי מאז שהתקיים הדיון נעשו שינויים משמעותיים בתקנות, בכל הקשור למסחר. שינויים אלה, משליכים באופן מהותי על המשך בירור העתירה. כך, לבד מן השינוי שהביא לפתיחת חנויות הרחוב (שעל אודותיו הוגשה הודעת עדכון ערב הדיון), נכנס לתוקף ביום 17.11.2020 תיקון מספר 10 (ק"ת 8902), המאפשר גם פתיחה של חנויות במתחמי קניות פתוחים; ביום 19.11.2020 נכנס לתוקף תיקון מספר 13 (ק"ת 8916), הקובע הקלות מסוימות לגבי התפוסה המקסימלית המותרת בחנויות הרחוב ובמתחמי הקניות הפתוחים; ביום 8.12.2020 נכנס לתוקף תיקון מספר 17 (ק"ת 8974), המבטל את האיסור על הפעלת כלל בתי המסחר, כולל אלה שבקניונים ובמתחמי הקניות הפתוחים. תיקון זה גם הסיר את בתי העסק לממכר מוצרים לתחזוקת הבית, מרשימת בתי העסק החיוניים (כזכור, בתי עסק אלה נכללו עד כה בתקנה 7(3) לתקנות). במסגרת תיקון זה שונתה גם תקנה 9, ונקבע בה הסדר אחיד, אשר חל הן על בתי עסק חיוניים, הן על אלה שאינם, בכל הנוגע לתפוסה המקסימלית המותרת בהם; זאת על מנת להביא להשוואה, במידת האפשר, בין בתי העסק השונים. לצד זאת, מקום שעיקר עיסוקו במכירת מוצרי מזון, אופטיקה, היגיינה או תרופות, הוחרג מתיקון זה, על מנת להבטיח רצף אספקה של המוצרים הללו, שאין חולק על נחיצותם וחיוניותם, ללא עיכובים, מבלי להיקהל ולעמוד בתורים ארוכים. בהינתן כל זאת, נטען כי השינויים המפליגים שנעשו, מסיטים את נקודת האיזון מן הקצה אל הקצה. שלא כמצב הדברים במועד הגשת העתירה, אז היו בתי העסק של העותרות נעולים וחתומים, אין יוצא ואין בא, בעקבות התיקונים שנעשו, יכולות גם העותרות להציע את מרכולתן לציבור. אמנם נטען, כי עדיין קיים פער מסוים בין בתי העסק השונים, בכל הקשור למגבלת התפוסה, אך ברי כי הפגיעה הנטענת הצטמצמה באופן משמעותי ביותר, ואינה מקימה עילה להתערבות שיפוטית, לבטח לא כאשר מדובר בעתירה לביטול או שינוי של תקנות. הממשלה הוסיפה עוד כהנה וכהנה טענות גם לגופו של עניין, ממין הטענות שבתגובה המקדמית. לבסוף טענה הממשלה, כי יש להורות על מחיקת העתירה, נוכח התמורות המשמעותיות שחלו בה, ולחלופין, לדחותה לגופה, תוך ביטול הצו על-תנאי.