21. כאמור, פגיעתה של המגפה קשה וחמורה, בתחומי חיים שונים. תחום הבריאות הוא הראשון והעיקרי שבהם, אך גם חלקו של התחום הכלכלי לא נגרע. לא בכדי הורה המחוקק בסעיף 4(א) לחוק, כי "בתקופת תוקפה של הכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה רשאית הממשלה [...] להתקין תקנות כאמור בסעיפים 6 עד 12, אם שוכנעה כי הדבר דרוש לשם מניעת הדבקה בנגיף הקורונה בקרב הציבור וצמצום התפשטותו, צמצום היקף התחלואה או הגנה על אוכלוסיות בסיכון, והכול רק לתקופה ובמידה הדרושות לצורך השגת המטרות האמורות, לאחר שנשקלו חלופות להשגתן, הפגיעה בזכויות וההשפעות על המשק" (ההדגשה אינה במקור – נ' ס'). הנה כי כן, לצד המאבק הבריאותי, אשר לו משפט הבכורה, יש לשקול גם את מידת הפגיעה בזכויות, ובצרכי המשק, ולבחון אם קיימות חלופות פוגעניות פחות, אשר עשויות להשיג את המטרות הבריאותיות.
22. נקודת המוצא היא אפוא מניעת פגיעה מקום שבו הדבר אינו הכרחי, ואינו משרת בהכרח את המטרות הבריאותיות. בענייננו, אין ספק כי סגר – מטרתו בלימת עלייה בתחלואה. השימוש בו קשה, אך הכרחי, לצורך הצלת חיים. עם זאת, יש להיזהר ולהישמר, שלא לפגוע בדרך זו, למעלה מן הדרוש, בזכויות חשובות אחרות, דוגמת פרנסה וכלכלה.
23. כפי שצוין לעיל, לטענת העותרות, השיטה הנהוגה כיום, שלפיה בתי עסק לממכר מזון, אופטיקה היגיינה ותרופות, רשאים למכור בימי סגר גם מוצרים לא חיוניים, דוגמת צעצועים, ולשם כך די אם הוכיחו עמידה במבחן 'עיקר העיסוק', פוגעת בשוויון, ובזכויות חוקתיות נוספות. לדבריהן, העדפת בתי העסק הפתוחים ממילא, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, ועם הרציונל שבבסיס התקנות (מניעת יציאה מהבית שלא לצורך). לדברי העותרות, הפגיעה בהן – קשה ביותר; בפרט כאשר היא הולכת ונמשכת חודשים ארוכים, שבהם המסחר נמנע, או פועל תחת מגבלות, בדרך זו או אחרת, לפי מצב התחלואה. דומה כי אילו מדובר היה בפגיעה זמנית, קצרה וממוקדת, יכול שהיו העותרות מחרישות. אולם כיום, בעיצומו של סגר שלישי, לאחר שכמעט שנה חלפה מאז פרוץ המגפה, ניתן להבין לליבן של העותרות, העומדות על שלהן, ומצפות להכרעה ברורה.
24. על פני הדברים, ההסדר הנוכחי משליך על העותרות בשלושה מישורים, וגורם לפגיעה קשה בהן. במישור האחד – העותרות אינן יכולות למכור את סחורתן בחנויות, כי אם באופן מקוון, ובאמצעות משלוחים בלבד, בעוד שברור לכל, כי האופציה הזמינה והנוחה יותר מבחינת הצרכן, היא הגעה לאחת מהחנויות החיוניות, ורכישה של צעצועים ומשחקים בהן; במישור השני – גם לאחר שיסתיימו ימי הסגר, עדיין תהא העדפה לחנויות החיוניות על פני החנויות 'הרגילות', נוכח מגבלת התפוסה המקסימלית המקֵלה הנוהגת בהן; במישור השלישי – מי שרכש צעצועים בימי הסגר, בחנויות החיוניות, ו'מילא את המכסה', לא יראה צורך לשוב ולרכוש צעצועים נוספים, עם פתיחת החנויות. משכך, הפגיעה בעותרות תוסיף להדהד גם לאחר פתיחת החנויות, ולא תתמצה בימי הסגר בלבד.