הכרעה
41. אכן צד לחוזה רשאי לעמוד על זכויותיו החוזיות, ועצם דרישתו לעמוד על קיום הזכות החוזית אינה בגדר חוסר תום לב (ע"א 158/70 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, 812 (1982) (להלן: "שלום")). "לא בנקל יתערב בית המשפט בבחירת צד לחוזה לעמוד על זכותו החוזית" תוך הבנה כי הזכויות החוזיות משקפות את רצונם המשותף של הצדדים, ומשקפות את חלוקת הסיכונים לה הסכימו הצדדים (ע"א 467/04 חיים יתח נ' מפעל הפיס, 13 (1.9.2005) (להלן: "בן יתח")).
אלא שעמידה דווקנית על זכות חוזית, או שמא קטנונית, עלולה לעיתים להיחשב כחוסר תום לב (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 86 (2019); להלן: "שלו וצמח"). ואכן נקבע כבר כי "מתקשר העומד על ביצוע דווקני של החוזה על-אף השינוי המהותי שחל בו בשל נסיבות חיצוניות אינו נוהג בתום-לב" (ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ''ד נד(5) 506, 519-518 (2000)), וכי עקרון תום הלב נועד לאפשר לצדדים לרכך את הנוקשות של לשון החוזה על רקע נסיבות מיוחדות שנוצרו (בן יתח, בעמ' 14).
42. כיצד ניתן ליישב בין שתי גישות אלו? בעבר נקבע כי עמידתו של צד לחוזה על זכויותיו תיחשב כחסרת תום לב רק במקרה בו הוכח כי היה לו נוח שהצד השני לא יקיים את התחייבויותיו, וכי הוא פעל באופן אקטיבי בדרך של התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד מקיום החוזה (עניין שלום, בעמ' 812). ואולם, גישה זו רוככה עם השנים, וכך בעניין בן יתח תיאר בית המשפט כי "אמת מידה זו שתכליתה הבחנה בין עמידה לגיטימית על זכות חוזית ובין כזו שאינה לגיטימית, לא נשמרה בפסיקת בית משפט זה בכל המקרים בהם עלתה סוגיה זו על הפרק" (בן יתח, בעמ' 14). כן נקבע בעניין בן יתח כי עקרון תום הלב נועד לרכך את לשון החוזה בנסיבות המתאימות, וכך גם עמידה קטנונית על לשון החוזה עשויה להתפרש כחוסר תום לב אפילו אם אותו צד לא פעל באופן אקטיבי כדי להכשיל את הצד השני.
43. תשובה לשאלה מה נקודת האיזון שתיישב בין הגישות הללו יש להבין ממהות ההסכמות החוזיות ומכוונת הצדדים. כך נלמד מדברי כבוד השופטת חיות (כתוארה אז) בע"א 5892/06 דואק נ' המועצה המקומית גדרה (19.5.2009), עת קבעה כי עמידה קטנונית על לשון החוזה הנוגדת את חובת תום הלב, נובעת מכך שאחת המשמעויות של חובת תום הלב היא כי "על הצדדים לחוזה לפעול בהגינות לשם הגשמת כוונתם המשותפת, על פי רוח העסקה ובשיתוף פעולה תוך התחשבות באינטרסים של הצד האחר" (בעמ' 16). בהתאם לדברים אלו ניתן לקבוע כי ככל שצד לחוזה עומד בדווקנות על לשון החוזה, תוך מודעות כי הלשון מנוגדת לרוח החיובים בחוזה ולכוונת הצדדים, עלול להיחשב לעמידה בלתי לגיטימית על לשון החוזה ולהפרה של חובת תום הלב.
במילים אחרות, התעקשות על קיום זכות חוזית תהא חסרת תום לב כשאין בה כדי להשיג דבר מלבד עמידה על לשון החוזה, אז ניתן לראות בהיצמדות ללשון החוזה ניסיון להתחמק מביצוע חיובים. מכאן שככל שעקב נסיבות חיצוניות לא יכול א' לתת את הזכות החוזית לב' בדיוק כפי שתוארה בחוזה, וככל שא' יכול לתת את הזכות בדרך אחרת בלי שב' ייפגע, הרי שעמידתו של ב' על הלשון הדווקנית של החוזה עלולה להחשב התעקשות קטנונית שאינה לגיטימית, ולהתפרש כחוסר תום לב.