46. התרשמתי, אפוא, כי בייטלר עמדו על כך שהתשלום ייעשה רק לרשויות המס, בדיוק לפי לשון הסכם המכר ועמדתם לא השתנתה גם כשהבינו כי לא ניתן בשלב זה לקבל את השובר לתשלום מקדמת מס שבח לפי תיקון מס' 70 לחוק מיסוי מקרקעין, אך הם לא ניסו לסייע בדרך כלשהי לקדם פתרון שיאפשר להם לשלם את התמורה שהם חייבים לפי ההסכם. התרשמתי כי בייטלר ראו בכך "בעיה" של בלס בלבד, שאותה עליו לפתור בעצמו, ועד שכך יקרה ראו להמתין ונמנעו מתשלום התמורה תוך שהם ממשיכים להתגורר בדירה השכורה ללא תשלום דמי שכירות ואפילו ללא תשלום החשבונות החלים על הדירה ובהם נאלץ בלס לשאת. מהתנהלות זו התרשמתי כי בייטלר 'ניצלו' למעשה את לשון ההסכם שאמנם הטילה על בלס חובה להמציא את שובר התשלום מרשות המיסים, אך לטעמי בהחלט היה מקום לנסות ולסייע לבלס לקיים את החוזה בדרך של אחת מההצעות שהיו יכולות להבטיח את כספם; אך לא רק שלא עשו כך והעדיפו להמתין בדירה ללא תשלום כל עלות מצדם, אלא שאף לא פנו לבקש סעד שלו הם זכאים לכאורה על פי דין, קרי, ביטול ההסכם עקב הפרתו על ידי בלס. התרשמתי כי המצב היה נוח והם העדיפו לא לעשות כלום ולהמתין עד שבלס יקיים את ההסכם כלשונו, למרות שידעו שבאותה עת הדבר אינו אפשרי.
47. הבחירה של בייטלר בדרך של "שב (בדירה) ואל תעשה" תרמה את חלקה לסכסוך בין הצדדים. בייטלר לא פעלו כפי שמצופה מצד להסכם המבקש לקיים את החוזה שכרת, ואולם חרף התנהגות זו, שכאמור לא התרשמתי ממנה לחיוב, נראה כי אין התנהגותם מגיעה עד כדי חוסר תום לב בקיום חיובים. בייטלר היו זכאים לדרוש לשלם את התשלום לרשות המיסים נגד השובר כדי להבטיח את רישום הדירה על שמם. ואבהיר - צד לחוזה ייחשב כמי שעומד באופן קטנוני ואף לא לגיטימי על לשון ההסכם רק אם עמידתו על לשון החוזה מנוגדת לרוח החיובים בחוזה ולכוונת הצדדים בו. כך, יהיה זה חוסר תום לב ככל שהעמידה על לשון החוזה נעשית רק כדי לנצל את המצב שאינו מאפשר לקיים את ההסכם כלשונו חרף קיומה של דרך אחרת לקיים את ההסכם בלי לפגוע בזכויות הצד העומד על קיום לשון החוזה, ובכל זאת אותו צד מסרב ובוחר לעמוד על קיום ההסכם כלשונו. בענייננו, בייטלר התבססו על עצת בא כוחם לדבוק בלשון ההסכם, ולהמתין שבלס ימציא את השובר. בחירה ללכת בדרך שהמליץ בא-כוחם לא היתה דווקא לשם ניצול המצב בדרך של עמידה על לשון ההסכם, אלא היה הגיון לנימוק שהציגו לדרישתם כי ההסכם יקוים כלשונו, החשש מפני העדר אפשרות להבטיח את זכויותיהם הקנייניות. לא שוכנעתי כי בייטלר דקדקו בלשון ההסכם רק לשם ההתעקשות או כדי להכשיל את בלס מלקיים את ההסכם, ולטעמי הם ראו חשיבות לדרך זו שנקבעה מבעוד מועד בסעיף 8.3 להסכם. כי הכסף יועבר ישירות לרשות המיסים נגד שובר תשלום מס שבח, כדי להבטיח את רישום הדירה על שמם, בלי שחובותיו של בלס ימנעו זאת.
משכך אני קובעת כי העמידה על קיום ההסכם כלשונו היתה סבירה בנסיבות. מהראיות שהיו לפני עולה כי סעיף זה בחוזה המכר לא נולד בעלמא ולא היה מנותק מהנסיבות שהיו ידועות לצדדים שכן דרישה חוזית זו של בייטלר התבססה על מערכת היחסים בין הצדדים וניהול סיכונים שהיו על דעת שני הצדדים. בעניין זה ראוי לזכור כי במערכת היחסים בין הצדדים נחשפו בייטלר מספר פעמים לחובות של בלס אותם לא הצליח לפרוע אלא רק בעזרת הלוואות מבייטלר או הקדמת תשלומים ולמשל הסכם הלוואה שקד-בלס במסגרתו נתן פריד סכום של 1,300,000 ₪ כדי לפרוע את החוב של בלס למר סנדרוסי ולבטל את המשכון שרבץ על הדירה לטובתו; וכך קרה גם בחודש מרץ 2015 כשבלס ביקש מבייטלר להעביר לו סכום של 100,000 ₪ ללא קשר להסדר התשלומים בהסכם המכר. נתונים אלו, לצד האיחור של בלס במסירת הדירה, מתיישבים עם המסקנה כי עמידת בייטלר על הדרישה כי התשלום יהיה לרשות המס נגד שובר שיבטיח את רישום הזכויות בדירה על שמם, אינה עמידה קטנונית ובודאי שאין לומר כי היא חסרת תום לב. כך גם אמרה ענבל בעדותה: "החשש שהוביל אותנו בחוזה, היה שנחום יפשוט את הרגל, ומאחר והזכויות שלנו בדירה אינן מובטחות, נושים אחרים שלו יקבלו את הזכויות בדירה. זה היה החשש שלנו. בגלל זה יש את כל הסעיפים שיש בחוזה. בגלל זה יש את כל ההבטחות [הכוונה כנראה ל"בטוחות" - א.נ.ח] האלה, בגלל שחשבנו שהוא יפשוט רגל." (עמ' 160 לפרוטוקול 23.6.2019). כך גם ראו את דברי עו"ד אלימלך, שהסביר את הייעוץ שנתן לבייטלר, בעניין זה: "אני ידעתי שמר בלס מסובך...עם רשויות המס. והוא אמר למרשיי, וככה גם נמסר לי על ידי עורכי דינו, שהוא פועל להשגת האישורים ויש בעיה להעסיק את האישורים והוא מנסה להשיג את האישורים ולא מצליח. מה שעוד יותר העלה את החשש שלי בעניין, במיוחד לאור כל ההיסטוריה של מר בלס עם לקוחותיי..." (עמ' 152 לפרוטוקול 27.2.2019).