79. לציין לא רק שפרשנות זו עולה מהנסיבות העובדתיות, אלא שהיא גם הפרשנות הסבירה בעיני. בעת כריתת ההסכם היו הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין, וחזקה כי ידעו שהצמדת חדר המדרגות של הבניין לדירה בבית משותף היא בניגוד לחוק (סעיף 55(ג) לחוק המקרקעין). לכן, ניתן להניח, כפי שגם מקובל, כי הצדדים לא התכוונו שלא לקיים את החוק, ועל כן ככל שקיימת יותר מאפשרות פרשנית אחת לחוזה יש להניח כי הצדדים לעסקה "התכוונו לבצע את התחייבויותיהם החוזיות כחוק, היינו "למלא אחרי החוק ולא להפר אותו"" (ע"א 391/80 לסרסון ואח' נ' שכון עובדים בע"מ, פ''ד לח(2) 237, 255 (1984); ראו גם ע"א 332/64 נויפלד נ' ולדמן ואח', יח(2) 212, 216 (1964)). ובעניין זה ראו גם את דברי הנשיא (בדימוס) פרופ' אהרן ברק, על החזקה הפרשנית כי הצדדים התכוונו להעניק תוקף חוקי לחוזה אשר באה לידי ביטוי בסעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי):
"חזקת התוקף אינה מצטמצמת אך לסוגיית החוזה הפסול. היא חלה במקרים נוספים בהם מועלית הטענה כי החוזה – או סעיף מסעיפיו – אינו "קיים" או אינו "תופס" או "בטל". היא משתרעת על טענות משפטיות המביאות לידי בטלות החוזה או תניה שבו. על כן תחול חזקת התוקף כאשר התקיימה הדרישה של גמירת הדעת והטענה הינה לאי-קיום מסוימות החוזה או לאי-קיום דרישות הצורה...החזקה תחול בכל מקרה אחר שבו על-פי דין פלוני פעולה משפטית אינה ניתנת לביצוע...כן תחול החזקה כאשר קיימת סתירה בין שתי הוראות באותו חוזה, או בין שני חוזים, אשר תוצאתה היא בטלות אחת ההוראות או אחד החוזים" (אהרן ברק פרשנות במשפט – החוזה, 602-601 (2001); ראו גם שלו וצמח, בעמ' 532-531).
ובהקשר זה אומר כי עדותו של עו"ד אלימלך שייצג את בייטלר בעת עריכת הסכם המכר השלישי היתה מבולבלת ומתחמקת, ואינה מתישבת עם הציפיות מעדות של עורך דין. עו"ד אלימלך ניסה להסביר מדוע הסכים שחדר המדרגות המשותף של הבניין יוצמד לדירה של בייטלר הגם שעניין זה מנוגד לחוק המקרקעין, וראה להטיל על בלס את מלוא האחריות לכך תוך שבחר להסתמך על 'נסיון' של בלס ולא על אחריותו המקצועית: "לעניין חדר המדרגות, מר בלס, ככה נמסר לי על ידי מרשיי, אמר שהוא יודע להסביר את הנושא של עניין חדר המדרגות, כולל בשלב עריכת ההסכם. אני לא ידעתי איזה חדר מדרגות הוא מתכוון להצמיד לדירה, ומאחר והוא אמר שהוא יודע להסביר את זה..."; ובהמשך ענה: "אני לא יודע איך עושים את זה. אבל הוא אמר שהוא יודע להסדיר את עניין המדרגות וזה מה שנמסר למרשיי ועל בסיס זה הם חתמו את ההסכמים" (עמ' 159-158 לפרוטוקול 27.2.2019). אין בעדותו כל הסבר כיצד הסכים לאפשר למרשיו לחתום על הסכם הכולל תנאי מנוגד לחוק, ונדמה כי מטרת תשובותיו המתחמקות היא לתמוך בעמדה של מרשיו בהליך זה, לפיה בלס התחייב להצמיד לדירה את חדר המדרגות המשותף של הבניין. כשזה מצב הדברים אני סבורה כי עדותו המתחמקת של עו"ד אלימלך תומכת דווקא בפרשנות כי אומד דעת הצדדים לא היה להצמיד לדירה את חדר המדרגות המשותף של הבניין לדירת בייטלר, אין הסבר בתשובות שנתן כיצד עורך דין שייצג את בייטלר בעיסקת מקרקעין איפשר למרשיו לכרות על הסכם מכר דירה שאחד מסעיפיו נוגד הוראה קוגנטית בחוק המקרקעין. ויודגש, כי עו"ד אלימלך לא טען שלא הבחין באותה הוראה בהסכם המכר – להפך, לדבריו הוא היה מודע להוראה והיה נכון להסכים לה כיוון שלדבריו בלס טען כי הוא יכול להצמיד את חדר המדרגות למרות האיסור שבדין. אינני יכולה לקבל דברים אלה של ב"כ בייטלר והתרשמתי מעדות מתחמקת כדי שלא יאלץ לסתור את עמדת מרשיו, בייטלר, שלתמיכה בגרסתם הוזמן להעיד.