89. גם בעניין זה לא הוכח כי בלס ניסה למכור את הדירה שרכשו, ודווקא הסברי בלס משכנעים, שהרי ממילא לא ניתן למכור את הדירה בגלל הערת האזהרה שרשומה לזכות בייטלר. מכל מקום לא הוכחה הטענה והאמירות של המתווך העלום אינן יכולות לבסס את הטענה. לכן, גם בעניין זה אני דוחה את טענת בייטלר להפרת חוזה עקב אי עמידה ברף ההוכחה הנדרש.
מה הם הסעדים שזכאים בייטלר?
90. כאמור, החלטתי לדחות את תביעת בלס לקבוע כי ההסכם בטל מחמת הפרתו על ידי בייטלר ולקבל את תביעת בייטלר בחלקה. בהתאם אתייחס לאכיפת הסכם המכר שמבקשים בייטלר, ולשאלת הפיצויים בגין הפרת ההסכם בשל האיחור במסירת הדירה וליקויי הבנייה. כן אתייחס לשאלה האם זכאי בלס לקזז חלק מהפיצויים שזכאים בייטלר בגלל שהותם בדירה המושכרת ללא תשלום והאם בלס זכאי לתמורה נוספת בגין תוספות בניה שביצע בדירה לבקשת בייטלר, ואינן חלק מהסכם המכר, ולכך התייחס המומחה בחוות דעתו.
אכיפה
91. כאמור, במחלוקת בין הצדדים בדבר אכיפת הסכם המכר כפי שמבקשים בייטלר או ביטולו כפי בלס, ראיתי לדחות את תביעת בלס לביטול ההסכם ולקבל את תביעת בייטלר לאכוף את ההסכם. כפי שכבר ציינתי, בלס לא הוכיח כי בייטלר הפרו את הסכם המכר ומשכך סעד של ביטול ההסכם אינו רלוונטי. לכן כבר משכך יש לקיים את הסכם המכר, זאת אף ללא קשר לתביעה שכנגד שהגישו בייטלר לאכיפת ההסכם, שהרי אי ביטולו של ההסכם משמע קיומו.
92. משכך, כדי לבצע את הסכם המכר על בלס למסור את הדירה לבייטלר ולרשום את זכויותיהם בדירה נגד תשלום יתרת התמורה לבלס. לפי עמדת בייטלר, אותה אני מקבלת, הוסכם על הצדדים כי עד כה שולם סכום של 1,450,000 ₪ על חשבון הדירה (ולא 1,440,000 ₪ כפי שטוען בלס - נספחים 15-14 לתצהיר ענבל; סעיף 72 לסיכומי בלס; עדות פריד בעמ' 121 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.2019). לכן, בהיות התמורה הכוללת עבור הדירה לפי הסכם המכר 3,000,000 ₪, הרי שיתרת התמורה שבייטלר טרם שילמו היא 1,550,000 ₪ (לעניין יתרת התמורה הבלתי משולמת בהמשך).
93. ריבית והצמדה: אני רואה לקבוע כי לתמורה החוזית שעל בייטלר לשלם לבלס יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וזאת מהמועדים שנדרשו בייטלר לשלם את התמורה על פי הסכם המכר. ראיתי להדגיש כי הפרשי הצמדה וריבית אינם עונש המוטל על בייטלר – הפרשי ההצמדה אמורים לשמור על ערך הכסף, וריבית אמורה לשקף את "מחיר הכסף" והעובדה כי במשך השנים החזיקו בייטלר בידיהם את כספי התמורה ויכולים היו להפיק מהם רווחים, (ואינני מביאה בחשבון שינויים במחירי הנדל"ן בכל התקופה – דבר שלא היה במסגרת הראיות), מצדיקה לחייב את בייטלר בהפרשים אלה (ראו את החלטתו של חברי השופט גרשון גונטובניק, שניתנה לאחרונה בת"א (ת"א) 52456-08-17 אליהו נ' חברת בית ברחוב יפת 186 יפו בע"מ, בעמ' 4 (9.12.2020)). כן ראיתי להזכיר את ההלכה כי בסעד של אכיפת חוזה רשאי בית המשפט לשערך את התמורה או את יתרת התמורה המשולמת למועד אכיפה (ראו ע"א 789/82 עזרא נ' גבריאל מוגרבי, פ''ד לז(4) 565, 575 (1983), אפילו אם הצד שנדרש לשלם את התמורה החוזית איננו הצד שהפר את ההסכם (על המקורות הנורמטיביים שעל בסיסם ראתה הפסיקה לבסס את סמכות בית המשפט לשערך את התמורה החוזית ראו ע"א 7259/15 לביא נ' אורקי בניה שירותים והשקעות בע"מ (17.01.2017), והמקורות שם).