59. אלא שעל פי סעיף 22.8 להסכם השכירות - אשר כל הוראותיו חלות על התובעת בהתאם לסעיף 3.1 להסכם ההפעלה - כל השקעה במושכר נותרת עם סיום תקופת ההסכם בידי מפעילת הקניון, וכלשון הסעיף: "כל התיקונים ו/או השינויים ו/או השיפוצים ו/או העבודות ו/או השיפורים שייעשו ע"י השוכר במושכר.... יעברו עם תום תקופת השכירות לרשותו של המשכיר ולבעלותו, ללא כל תמורה...".
אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי מדובר בהוראה ביחסים שבין ריקושט לבין מפעילת הקניון. משנטלה על עצמה התובעת לקיים את כל הוראות הסכם השכירות, כפי שנקבע במפורש בסעיף 3.1 להסכם ההפעלה שקובע כי "המפעיל בחתימתו מאשר כי ידועים לו תנאי השכירות והוא מסכים ומאשר תוכן הסכם השכירות ומתחייב למלא אחר כל הוראותיו..." – ומשהתובעת היא זו שהפעילה את החנות, הרי שנכנסה היא בנעלי ריקושט בכל הנוגע לקיום סעיף 22.8 להסכם השכירות.
במצב דברים זה בו התייחסו הצדדים למצב של סיום ההתקשרות אך לא קבעו זכות להחזר השקעות לתובעת, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי הסכם ההפעלה אינו מקנה זכות שכזו, וכי סעיף 22.8 להסכם השכירות משלים זאת.
60. זאת ועוד, הסכם ההפעלה מתייחס למצב של סיום ההתקשרות וקובע כי במקרה שכזה "תקבל ריקושט את כל הציוד אשר שייך לה ומצוי בחנות, וכן תוכל לרכוש את המלאי שימצא בחנות באותה עת על פי שקול דעתה הבלעדי" (סעיף 5.8 להסכם ההפעלה). ואכן, כמפורט לעיל, לאחר דין ודברים בין הצדדים בנוגע למלאי שנותר בחנות ולאפשרות שריקושט תרכוש את המלאי הזה, הסכימו הצדדים, כי ריקושט תשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ עבור המלאי שנותר בחנות. כמו כן שילמה ריקושט לתובעת סך של 19,000 ₪ בגין המחאה של דמי ניהול שהופקדה בטעות, וכן סך של 10,000 ₪ בגין יתרת זכות (ראו מכתב מיום 11.9.16 מב"כ התובעת אל ב"כ ריקושט, נספח 21 לכתב ההגנה).
הסכם זה משתיק את התובעת מלחזור ולהידרש לסוגיית השבת שווי ההשקעות בנכס הנטענת מאחר וההסכם לעיל, היה בו כדי לסיים ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים.
61. מעבר לכך, והגם שחוות דעת השמאי מפרטת ערכים ריאליים לפי שווי שוק (כך נטען) של המפורט בה, נכון למועד עריכת חוות הדעת, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שכל ההשקעות בחנות נעשו עם הקמתה בשנת 2007, כאשר התובעת עצמה נהנתה מהשקעות אלו במשך כל השנים. זאת ועוד, חוות דעת השמאי מטעם התובעת אינה מפורטת ואינה מסבירה כלל כיצד קבע השמאי את הסכומים שקבע, מלבד ציון העובדה שמדובר במחירי שוק, ולא די בכך כדי להוכיח הדברים, במיוחד כאשר מדובר בהשקעות שנעשו לפני שנים וכי ככל שהיתה קמה לתובעת זכות להשבת עלות ההשקעה הרי, שהיא היתה נקבעת על פי ערך שיפוי ולא על פי ערך כינון.