26. מן הכלל אל הפרט - כפי שפורט לעיל, טענותיהם של הצדדים, הנסבות על סיכויי התביעה מתמקדות בשלוש סוגיות - פרשנות ההסכם והאפשרות להפסיקו, הפרות ההסכם
--- סוף עמוד 15 ---
והשאלה האם ניתן להורות על אכיפת ההסכם בכלל ובמסגרת הסעד הזמני בפרט. הנני סבורה - לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיות אלו והראיות אשר הוצגו על ידם ובכלל כך עדויות העדים מטעמם והכל בראי אופן בחינת הטענות לאור אופיין בשלב זה של הדיון – כי לשלב זה של הדיון הציג הבנק ראיות מספיקות התומכות בכך שלתביעתו סיכויים טובים. למצער הנני סבורה כי המאזניים - בכל הנוגע לסיכויי התביעה - מאוינות באופן שבאיזון במקבילית הכוחות עם מאזן הנוחות – נוטה הכף בסיכומו של דבר לכיוון מתן סעד זמני אם כי בהיקף מצומצם והכל כפי שיפורט להלן.
27. כך וראשית, לעניין פרשנותו של ההסכם – כפי שפורט לעיל, השאלה המרכזית במחלוקת לעניין זה היא האם בהתאם להסכם, בתקופת תחולתו כאמור בסעיף 8.1, קיימת לכל אחד מהצדדים הזכות להודיע על הפסקת ההסכם בכל שנה קלנדרית בהודעה מוקדמת בת 60 יום קודם לכן. אשר לאופן בו יש לפרש הסכמים, אציין בקצרה כי בתחום פרשנות ההסכמים חלה התפתחות משפטית אשר תחילתה בפסק הדין בעניין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום בע"מ פ"ד מט(2) 265, (להלן: "פסק דין אפרופים"), במסגרתו נקבע על ידי כב' הנשיא דאז השופט ברק, כי במוקד פרשנות ההסכם – אומד דעתם של הצדדים עליו ניתן ללמוד – כשני מקורות קבילים – מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. וכן, הוסיף בית המשפט העליון ודייק כי גם מקום בו החוזה פשוט וברור, על פניו עדיין מוטלת על בית המשפט החובה לבחון את אומד דעתם של הצדדים ובמידת הצורך, בהתאם לנסיבות ליתן לאומד דעתם, עדיפות גם על הכתובים. המשכה של ההתפתחות בתחום בתיקון מספר 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, מינואר 2011, במסגרתו תוקן נוסחו של סעיף 25(א) לחוק החוזים, אשר לאחר תיקונו לשונו העדכנית קובעת:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
ובהמשך להתפתחות בתחום - הגישה, אשר דומה כי היא זו השולטת בכיפה גם כיום -ובהתאם לה לאחר תיקון 25(א) לחוק החוזים עלה משקלה של הלשון באופן שככל שהחוזה ברור יותר מתוכו, על-פי לשונו, פוחת משקלן של הנסיבות החיצוניות ואולם, ככל שלשון ההסכם ניתנת למספר פרשנויות, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, עד כי, לעיתים, נדירות, תזכה הלשון למעמד בלעדי (כב' השופט סולברג בע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (06.06.2013) (בעמוד 9 ואילך לפסק הדין).