29. כך הם גם פני הדברים בכל הנוגע לטענות הנסבות על משבר אמון שחל ביחסים בין הבנק לבין המשיבה. אשר לכך, הרי שכאמור לטענת המשיבה בבסיס משבר האמון - הבנה של המשיבה כי הבנק הציג לה מצגי שווא ולפיהם אין הוא מרוצה מההתקשרות בין הצדדים – מצגים אשר הובילו להשקעות נוספות מצדה של המשיבה. בה בשעה שבפועל התחוור למשיבה – הואיל והבנק הסכים להגדיל את התמורה החוזית משהיא ביקשה להפסיק את ההתקשרות – כי הבנק היה שבע רצון מההתקשרות בין הצדדים. אשר לטענות אלו, הרי שגם באשר אליהן מעלה הבנק טענות נגדיות אשר אינן מופרכות ובכלל כך טוען הבנק כי המצגים כלפי המשיבה לא חרגו מאמירות אשר נועדו להמריץ אותה לפעול. עוד טוען הבנק ותומך טענותיו אלו בראיות לכאוריות, כי הוא אף נשא בתשלום בגין פעילויות פרסומיות נוספות וכן, כי אין ממש בטענת המשיבה ולפיה הסכים להשוות את התמורה
--- סוף עמוד 17 ---
החוזית לתמורה המשולמת על ידי בנק הפועלים. זאת ועוד, גם לעניין זה לא ניתן להתעלם מכך שגם הטענות בדבר משבר אמון הועלו בשלב מאוחר יותר ולא מראשית הדין והדברים הנסב על הפסקת ההסכם. בנסיבות אלו ובשלב זה של הדיון הנני מוצאת כי קיימת מחלוקת בשאלה האם חל משבר אמון ביחסי הצדדים אם לאו.
טענה נוספת המתקשרת לטענת המשיבה בדבר משבר אמון ואשר משבר האמון הנטען מהווה בסיס לה, היא טענת המשיבה ובהתאם לה לאור משבר האמון לא ניתן לאכוף את המשך ההתקשרות בין הצדדים, בכלל ובצו מניעה בפרט. אשר לטענה זו הרי שראשית משבשלב זה של הדיון נחה דעתי כי קיימת מחלוקת בשאלה האם אמנם נקלעו היחסים לכדי משבר אמון, הרי שעל פניו גם הטענה המבוססת על טענה זו ולפיה לא ניתן לאכוף את ההסכם מפאת משבר האמון – דינה דחייה, בבחינת "נפל הסוס ונפל רוכבו".
מבלי לגרוע מהאמור ובבחינת למעלה מן הצורך, הנני מוצאת להדגיש כי לטעמי ממילא אין לקבל את הטענה ולפיה בהתאם להלכה הפסוקה לא ניתן להורות על אכיפת הסכם מטיבו של ההסכם נשוא הדיון. אשר לכך, הרי שגם לו אלך כברת דרך עם המשיבה ואצא מנקודת מוצא ולפיה קיימת פסיקה התומכת בטענת המשיבה שבנסיבות נשוא תיק זה אין מקום להורות על אכיפת ההסכם– ודוק – על פניו אינני סבורה כי ניתן להקיש מהפסיקה כפי שהוצגה לענייננו, בהינתן השוני בנסיבות בתיק זה אל מול הפסיקה שהוצגה – הרי שכך או כך, לא ניתן להתעלם מכך שמנגד קיימות פסיקות מפורשות של בית המשפט העליון ובהתאם להן, סעד האכיפה הוא הסעד הראשון במעלה ובהתאמה לכך, כי רק במקרים חריגים לא יזכה צד לסעד של אכיפה – פסיקה אשר למצער יש בה בכדי לשלול את הטענה ולפיה סיכויי התביעה נמוכים מכיוון שבית המשפט לא יורה על אכיפת הסכם זה. כך ולשם הדוגמא נקבע לעניין זה ברע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נ' מנשה ח.אלישר בע"מ (22.02.2005), בסעיף 5 לפסק הדין: