ת״ע 51395-06-16 האח נ׳ פלוני - התנגדות לצו קיום צוואה ת"ע 11600-06-16 פלוני נ' האח - בקשה למתן צו קיום צוואה
נפקותם של הפגמים הצורניים
51. בשיטתנו המשפטית, פגמים צורניים בצוואה אינם מביאים לבטלות הצוואה באופן אוטומטי. לבית המשפט נתון שיקול הדעת לקיים את הצוואה חרף הפגמים שנפלו בה, ובהתאם להוראות החוק.
ההוראות הרלוונטיות מצויות בסעיף 25 לחוק הירושה:
קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה
(א) התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.
(ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם:
]...[
(3) בצוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22 - הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו;
]...[
52. נקודת המוצא היא, שאין בהוראות אלה משום "תרופת פלא" המאפשרת לקיים צוואה פגומה (שוחט, עי 57). תנאי-סף להפעלת שיקול הדעת הוא קיומם של מרכיבי היסוד הצוואה, ובענייננו, התקיימות התנאי שהצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו. סבורני שהקושי מתעורר כבר בשלב זה. העדות היחידה שנשמעה בפניי לטענה לפיה המנוחה פנתה אל הנוטריון, והנחתה אותו בעצמה לגבי רצונה, היא עדותו של הנוטריון עצמו. כאמור, בית המשפט מתקשה לתת אמון בעדותו של זה בהעדר חיזוק ראייתי נוסף. כזכור, המבקש לא זימן את העד השני לצוואה בעדים. ודוק: השאלה הרלוונטית אינה האם המנוחה חתמה על הצוואה בפניי הנוטריון, אלא האם המנוחה היא שציינה באופן בלתי אמצעי בפניי הנוטריון מהו רצונה. הדיון שנערך לעיל לגבי השוני בין ס' 5 לצוואה בעדים לבין ס' 1 לצוואה הנוטריונית, נוגע באופן ישיר לשאלה דנן, ונובע ממנו כאמור שלכל הפחות לגבי הצוואה הנוטריונית, שלכאורה נחתמה לאחר הצוואה בעדים, הנוטריון הניח על דעת עצמו מהו רצונה ומהי כוונתה בהקשר למבקש לו ציוותה עזבונה.
53. גם אם בית המשפט יניח לטובת הדיון שמרכיבי היסוד מתקיימים בענייננו, בסופו של יום נותר ספק ממשי ומשמעותי שרובץ על נסיבות העניין, האם הצוואה הנוטריונית בענייננו משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה - כלשון סעיף 25(א) לחוק הירושה. לשון הסעיף, העומדת על נסיבות בהן "לא היה לבית המשפט ספק" לגבי רצונה החופשי של המנוחה, היא שגוזרת את נטל השכנוע והראיה המונחים על כתפי המבקש להוכיח שהצוואה אכן משקפת רצון זה.