9. להסרת ספק: בניגוד להצגת הדברים בכתב התביעה שכנגד, התובעות דחו את מועד התשלום הראשון בסך של 250,000 ₪, מעת לעת, עד לימים ספורים לפני הגשת התביעה בהליך העיקרי (שהוגשה ביום 17.07.2019). יודגש, כי בכל מקרה, התובעות החזיקו באמתחתן ערבויות בנקאיות של הנתבעים בסכום כולל של 195,023 ₪ במונחי קרן – בפועל סכום הערבויות הבנקאיות היה גבוה בעשרות אלפי שקלים, ומסיבה זו, לא הייתה מניעה מצידן להאריך את מועד ביצוע התשלום הראשון.
10. יושם הלב: כתב התחייבות נוסח, באופן, שכל סטייה מהתחייבויות בו – תזכה את התובעות בפיצוי המוסכם בהתאם לסעיף 30.3.4 להסכם השכירות – שלכשעצמו, יינתן אך בהפרה יסודית של ההסכם (סעיף 5 לכתב ההתחייבות). כידוע, מושכל יסוד בדיני החוזים הוא, כי לא ניתן לכלול הוראה כוללת בהסכם, הקובעת כי כל הוראותיו מהוות הוראות יסודיות וכי סטייה מהן מזכה בפיצוי המוסכם, אלא שיש להתייחס באופן ספציפי ומפורש לכל הוראה והוראה ולציין אילו הוראות מהוות הוראות יסודיות, שהפרתן מהווה הפרה יסודית המזכה בפיצוי המוסכם.
11. בהעדר התייחסות מפורשת להוראות היסודיות ולהוראות שאינן יסודיות – הקביעה הכוללנית שבכתב ההתחייבות, לפיה כל סטייה מההתחייבויות מזכה בפיצוי המוסכם, הינה פסולה ודינה להתבטל.
12. בכל מקרה, כידוע, הקביעה האם הפרת הסכם מהווה הפרה יסודית אם לאו, נעוצה במהות ההפרה ולא בניסוח. בענייננו, אין חולק כי אין המדובר בהפרה יסודית של כתב ההתחייבות – ולשיטת הנתבעים אין המדובר בהפרה כלל – אלא בקנטרניות מצד התובעות, שקיבלו וממשיכות לקבל, את מלוא הסכום
--- סוף עמוד 19 ---
שננקב בכתב ההתחייבות, הגם שהוא גבוה במאות אלפי שקלים מסכום החוב הנכון והאמיתי של הנתבעים, כאמור.
13. מכל מקום, בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), לבית המשפט הנכבד הסמכות להפחית מסכום הפיצוי המוסכם, שבענייננו, אינו סביר ואף לא היה סביר בעת כריתת כתב ההתחייבות.
14. ויודגש: לתובעות לא נגרם כל נזק כתוצאה מההפרות הנטענות (והמוכחשות) בהתחשב בתשלום המלא שמשולם להן ושימשיך להיות משולם להן עד לשקל האחרון (או עד למתן פסק דין בהליך העיקרי), ומסיבה זו, לא עלה בידיהן להצביע על נזק כלשהו בכתב התביעה שכנגד, מעבר לטענה סתמית לגרימת נזק.