"25. מכל מקום, גם בטענות התובעות לגופו של עניין – אין ממש. ראשית, האיחור הנטען בוצע בהסכמה. שנית, האיחור הנטען אינו עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם. שלישית, בהתאם לקביעת הפסיקה בהקשר זה – השהיה ממושכת בנקיטת הליכים משפטיים בעקבות איחור בביצוע תשלומים, מעידה כי הצד הטוען להפרה, פסק מלראות באיחור משום הפרה יסודית של ההסכם. רביעית, הסנקציה שנקבעה בהסכם ברורה – אי ביצוע התשלומים במועדם ובמלואם – מזכה בפיצוי מוסכם בדמות ריבית פיגורים בלבד (הגבוהה לכשעצמה. סעיף 4 לכתב ההתחייבות)."
אני דוחה את הנטען.
--- סוף עמוד 34 ---
האיחור בתשלום הסכום הראשון 250,000 ₪ לא היה בהסכמה. נהפוך הוא, התובעות שכנגד דרשו מספר פעמים תשלום סכום זה והתריעו מפני נקיטת הליכים, כאשר רפי חכמוף מבטיח להם לעשות הכל כדי לשלם סכום זה.
אין לראות בנכונותם להמתין לאפשר זאת לרמי חכמוף, ונכונותם להמתין למכירת דירתו די, כפי הבטחתו – לשלם חוב זה, בהסכמה לדחיית התשלום ו/או לראות זאת שיהוי בלתי מוסבר בנקיטת ההליכים המשפטיים.
בעדותו אומר צביקה רוזנטל:
"עו"ד ננר: תודה, עכשיו השאלה היא למה במשך שלוש שנים עד שהוגשה התביעה המקורית, התביעה של חכמוף נגדכם למה עד אז לא עשיתם כלום בעניין?
העד: התשובה היא שזה ממש לא נכון ואני ארחיב ברשותך, אנחנו פנינו מספר רב של פעמים בנושא של 250,000 שקלים, יש על כך התכתבויות והן צורפו ביקשנו פעם אחר פעם לאשר דחייה כזו ואחרת במהלך המשא ומתן אף קיבלנו אסמכתא שיש דירה שהם עומדים למכור ואז אנחנו נקבל את הכסף מיד עם מכירתה. הסכמנו לבוא לקראתם, לחכות עוד קצת על מנת שיוכלו למכור את הדירה, החליפו עו"ד בדרך התחלף עו"ד ופתאום קמו כל מיני טענות שונות ומשונות שלא היו מעולם ובסופו של דבר אחרי שהבנו שאין שום מכירה של דירה והכל רק מושכים זמן נאלצנו לפעול." (עמ' 41)
(ראה נספחים ו, ח, ט, י לכתב התביעה שכנגד)
אי תשלום של 250,000 ₪ + 9,000 ₪ + 10,312 ₪, בהתחשב בכך שסכום החוב הכולל היה 844,000 ₪ היא בהחלט הפרה יסודית ומהותית של "כתב ההתחייבות הבלתי חוזר".
אני דוחה את הטענה שהריבית שנקבעה – 5% - היא ריבית גבוהה וכי בכל מקרה היא מהווה את הפיצוי המוסכם.
ראשית, הריבית שהוספה לשיקים היא בשיעור של 2.5% ולא 5%. ריבית זו נמוכה מהריבית על פי חוק פסיקת ריבית– 3%.
בעדותו אומר העד צביקה רוזנטל: