"העד: בהתאם לכתב ההתחייבות רשום שחור על גבי לבן שאנחנו נקבל ב-66 תשלומים קרן ו-5 אחוז ריבית. הריבית בסוף ההסדר תתחשבן, אפשר לעשות את זה מאוד, מאוד פשוט, עושים את כל
--- סוף עמוד 35 ---
הריבית על סכום החוב ולאורך כל התקופה גם מחזירים חלק ממנו, אז זה יוצא 2.5 אחוז גרוסו מודו על כל הסכום". (עמ' 30)
בדקתי את האמור בלוחות החישוב של "חשב" ואכן החישוב שנעשה הוא בריבית של 2.5%.
הנתבעים שכנגד לא הציגו תחשיב או נתון אחר.
זאת ועוד;
הגם שעל פי סעיף 4 "לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר" סכום החוב יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר המדד הבסיסי הוא מדד 12/2016 בתוספת 5% ריבית, בפועל על יתרת החוב עליו ניתנו 65 שיקים, הוספה ריבית של 2.5 אחוז ללא הצמדה.
ריבית זו – של 2.5% – הייתה מוחזרת לנתבעים שכנגד, אם היו משלמים במועדים ובמלואם את כל התשלומים "בכפוף לכך ששולמו כל התשלומים במועדם ובמלואם תמחלו לנו על הריבית והיא תקוזז מהתשלום האחרון" (סעיף 4 לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר).
זאת ועוד;
בדברי הסיכום כותבות התובעות שכנגד:
"60. הוספת הצמדה וריבית לחוב בשל פריסת החוב לתשלומים על פני 5.5 שנים (!), אינה מהווה פיצוי, אלא מטרתן שמירת ערך הכסף ותשלום עבור השימוש בו וכפי שהבהיר ביהמ"ש העליון מפי כב' הנשיא שמגר:
"כידוע, ההצמדה והריבית נועדו להשיג מטרות נבדלות ונפרדות. ההצמדה, תפקידה שמירת ערכו של הכסף, ואילו הריבית היא בגדר דמי השימוש בכסף, שכן "המוכר עשה שימוש בכסף, ותהא זו התעשרות שלא כדין, אם את דמי השימוש הוא לא ישלם לקונה" (ע"א 741/79 [12] הנ"ל, בעמ' 544). על הבחנה זו ועל השלכותיה עמדתי בהרחבה בע"א 672/81 [3] הנ"ל, בעמ' 208-209, ובקשר לפסיקת ריבית הוספתי, כי "אין רע בכך, שבתי המשפט ינסו לשרש
--- סוף עמוד 36 ---
את ההשקפה המוטעית, כאילו יש כיום כדאיות כלכלית בשימוש בהליכים משפטיים כדי להימנע מסילוק חוב במועדו או כדי לדחות את השבתו של מה שטעון השבה" (שם, בעמ' 226)".
ר' גם ע"א 3172/15 עופרה שלו נ' תמרה זיגר שם נפסקו עם הפיצוי המוסכם גם ריבית והצמדה ליתרת החוב הגם שבניגוד למקרה כאן – החוזה לא קבע זאת מפורשות. "
תמים דעים אני עם טיעון זה, בוודאי במקרה הנדון, עת תשלום החוב נפרש ל-66 תשלומים עם ריבית שנתית של 2.5% וללא הצמדה למדד למחירים לצרכן, הגם שבסעיף 4 ל"כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" את החוב יש לשלם עם הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית מוסכמת בשיעור 5% לשנה.